סימן נ״ו – כמה זמן נותנין לארוסה
סעיף א׳
המארס אשה ושהה כמה שנים ותבעה לנישואין והרי היא (א)נערה נותנים לה י"ב חדש מיום (ב)התביעה לפרנס את עצמה ולתקן מה שהיא צריכה לה ואח"כ תנשא תבעה אחר שבגרה נותנים לה י"ב חדש מיום הבגר וכן אם קדשה ביום הבגר נותנים לה י"ב חדש מיום הקדושין שהוא הבגר קדשה אחר שבגרה אם עברו עליה י"ב חדש בבגרותה ואח"כ נתקדשה אין נותנין לה אלא ל' יום מיום התביעה וכן המארס את הבעולה נותנין לה ל' יום מיום התביעה:
באר היטב (2)
(א) נערה. אבל אם היא קטנה עדיין יתבאר בסמוך בסעיף ד' דבין הוא ובין אביה יכולין לעכב. וקשה דהא בגמר' ילפינן דנוהגין יב"ח משתבעו מרבקה עי' בכתו' דף נ"ז ע"ב והרי רבקה קטנה היתה ונשאת ליצחק בת ג' שנים כמו שפרש"י בחומש עיין בה"י:
(ב) התביעה. כ"כ הרמב"ם. אבל הרא"ש והרמ"ה ס"ל מיום אירוסין וכן פסק בש"ג ואם עשתה ששה חדשים לפני הראשון ומת ונתארסה לאחר נותנין לה יב"ח גם לשני ואין משלימין לה על ששה חדשים הראשונים שעשתה בפני הארוס הראשון. ואפילו עשתה יב"ח לפני הראשון. הימים הראשונים יפלו. מיהו אם הראשון תבעה בימי הנערות ושהה יב"ח א"כ היא בוגרת ששה חדשים אין לה משני אלא ו"ח דהא אם תבעה הראשון אחר שבגרה מונין גם כן משנעשה בוגרת. ונראה דאף בקטנה מהני התביעה ומונין יב"ח מיום התביעה לעשות הנשואין בימי בוגרת עיין ב"ש:
סעיף ב׳
כשם שנותנין זמן לאשה משתבעה הבעל לפרנס את עצמה כך נותנין זמן לאיש לפרנס את עצמו משתבעה האשה אותו וכמה זמן נותנין כמו שנותנין לה אם (ג)י"ב חדש י"ב חדש ואם ל' יום ל' יום:
באר היטב (1)
(ג) יב"ח וכו'. כלומר אם היא אלמנה והוא בחור אין נותנין לו יב"ח אלא למ"ד יום כי אין משגיחין בו אלא בה כ"ה דעת הרמב"ם והר"ן. מיהו בירושלמי אי' הוא בחור והיא אלמנה נותנים לו יב"ח וכ"פ הרא"ש והטור ומה שנותנין לאיש זמן יב"ח כדי להסחיר יב"ח כדי לפרנס א"ע בצרכי סעודה לחופה רש"י פרישה וכתב בה"י לפי שנוהגין עכשיו במדינת אלו דרובא שאבי הכלה עושה הסעודה של החופה אין נותנין לו זמן כ"כ כיון שאבי הכלה עושה הסעודה של החופה א"כ א"צ לטרוח בצרכי סעודה רק בבגדיו ודברים אחרים ואין כאן טרחה גדולה כ"כ ודי לו בזמן שלשים יום או קצת יותר לפי ראות עיני הב"ד ע"ש:
סעיף ג׳
הגיע זמן שנתנו לאיש ולא (ד)נשאה נתחייב במזונותיה אע"פ שלא כנס ואם עכבו אונס כגון (ה)שחלה הוא או היא או שפירסה נדה או שהגיע זמן בא' בשבת שאינו יכול לכנוס אינו חייב לזונה: הגה ודוקא שחלה תוך הזמן אבל הגיע הזמן ולא כנסה ואח"כ חלה חייב במזונותיה אע"ג דהשתא הוא אונס (מרדכי ריש כתובות ובפרק החולץ):
באר היטב (2)
(ד) נשאה. ל"ד הגיע הזמן שקצבו חכמים אלא אפי' הגיע הזמן שהתנו ביניהם אפילו אם היה קצר מהזמנים שנזכרו במשנה חייב במזונותיה אם אין שם אונס מהר"י קארו בתשו' סי' י"ב מדיני נשואין:
(ה) הוא. ואחר שעבר האונס חייב לכונסה ואם לא יכנוס חייב ליתן לה מזונות אם הוא מעבב. ובזמן הזה דאין מקדשים מיד ואינו אלא שידוכין אעפ"י שהגיע הזמן והוא מעכב אין נוהגין ליתן לה מזונות ב"ש בה"י ועיין סמ"ע סימן רכ"ז ס"ק י"ז:
סעיף ד׳
המארס את בתו קטנה ותבעה הבעל לנישואין בין היא בין אביה יכולין (ו)לעכב שלא תנשא עד שתגדיל ותעשה נערה ואם רצה לכנוס כונס ואין ראוי לעשות (ז)כן: הגה ואם היא ובעלה מתרצים לכנוס והאב מת אין הקרובים יכולים למחות אע"פ שהיא חולנית והוא ממהר לכנוס כדי ליורשה (מרדכי פרק האיש מקדש):
באר היטב (2)
(ו) לעכב. וה"ה אפטרופס יוכל לעכב הרמ"ט ח"א סימן שכ"ו קטנה ששדכה אביה בקטנות' וקצב לה זמן נישואין בקטנותה ומת יוכל האפטרופוס להשיא' והיא קטנה אפי' קודם זמן שקבע לה אביה הרמ"ט ח"א סי' שכ"ה:
(ז) כן. ע"ל סימן ל"ז ס"ח דבזמן הזה מותר ועיין בה"י:
נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.