שולחן ערוך אבן העזר

סימן קע״ז – הלכות אונס ומפותה

5 סעיפים · 5 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

המפתה בתולת (א)ישראל (עד שלא תבגר והיא מבת ג' ואילך) (טור הרא"ש) משלם בושת ופגם וקנס ואם (ב)אנסה משלם עוד (ג)צער (ואם נשאה המפתה אינו צריך ליתן קנס) (בטור):

באר היטב (3)

(א) ישראל. קנס איתא דוקא בבתולה. אבל בושת איתא אפי' בבעולה:

(ב) אנסה. אם ראו עדים מרחוק שבעל אותה וא"י אם אנוסה היא או מפותה אמרינן בשדה מסתמא אנוסה היא ובעיר מסתמא מפותה היא. הרמב"ם. והראב"ד חלק עליו ע"ש ועיין כנה"ג. ועיין בתשובת חכם צבי שאלה קמ"ה קמ"ו:

(ג) צער. ראובן שקם על בת רעהו בהיותה יחידה בבית לאנסה בחיבוק ונישוק ומרוב קלונה ובשתה נפלה למטה ומתה מנדין ועונשין אותו בשביל הבושת לפי כבודה וכבוד משפחתה. בנימין זאב סי' קל"ב:

סעיף ב׳

אונס ומפתה דנין אותה בג' דיינים ובלבד שיהיו סמוכים בא"י והאידנא שאין סמוכים מנדין אותו עד שיפייס את חבירו וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי למיהב שרינן ליה (והבת כל זמן שהיא ברשות אביה הכל לאביה (גם זה שם) ועיין בטור סימן זה שהאריך בדינים אלו והרב המחבר קצר בהם שאינן שכיחין):

סעיף ג׳

האונס את הבתולה חייב לישא אותה ובלבד שהיא ואביה יהיו מרוצים אפי' היא חיגרת או סומא ואין רשאי להוציאה לעולם אלא לרצונה לפיכך אינו צריך לכתוב לה כתובה ואם עבר והוציאה כופין אותו להחזירה:

סעיף ד׳

היתה אסורה לו אפילו איסור (ד)דרבנן אינו רשאי לישא אותה וכן אם נשאה ומצא בה ערות דבר יגרשנ': הגה יצא עליה שם רע כגון שבאו שנים והעידו עליה שתבעתו לזנות אין לה קנס אבל משום קול בעלמא על שם רע שיצא עליה לא הפסידה הקנס (טור) בא עליה באונס ואח"כ פתה אותה מקרי מאנס אע"ג דאח"כ נתרצית לו (מהרי"ק שורש קכ"ט):

באר היטב (1)

(ד) דרבנן. הרמב"ם פ"א מהלכות נערה בתולה דין ה'. ועיין מ"ש הכ"מ שם. לכאורה לא מקשה לפ"ז מידי הש"ס בכתובות דף ל"ז ע"א (שנה) [שניות] מד"ס כיון מדאוריי' חזיה ליה וכו' ע"ש. ולפי דברי הכ"מ ל"ק מידי דהוי כדאורייתא. ומצאתי בתשובת שבות יעקב ח"א סימן קל"א שמתרץ אף על פי דגזירה דרבנן הוי כדאורייתא מ"מ לענין קנס לא הוי כדאורייתא כדי שלא יהא חוטא נשכר ע"ש:

סעיף ה׳

הנטען על הפנויה י"א שלא לכנוס משום לזות שפתיים שנראה שמחזיקים הקול וי"א שמצוה לכנוס: הגה והסברא ראשונה עיקר ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה מותר לכונסה וכ"ז בקול בעלמא אבל אם ודאי בא עליה מצוה לכונסה אבל אין כופין על כך (שם) ואם נטענת משנים מראשון אינו אלא קול בעלמא והשני הוסיף בפגמה השני מצוה לכונסה ואם נטענת משניהם בשוה האחד נשוי והשני אינו נשוי מצוה על שאינו נשוי לכונסה (ג"ז שם) וע"ל סי' כ"ב אם היא נאמנת עליו זונה (ה)שתבעה לאחד שנדר לה דבר באתננה והוא כופר צריך לישבע כמו בשאר תביעות (ריב"ש סי' מ"א) זהו שחייבה תורה לאונס ומפותה ממון היינו אם כבר נעשה המעשה במקרה אבל אסור לאב ליתן בתו לזנות וע"ז נאמר לא תחלל בתך להזנותה וכל המכונה עצמה לזנות בין מדעתה בין מדעת אביה ה"ז קדשה ואין חלוק בזה בין בתולה לבעולה (טור בשם הרמב"ם) ורשאין הב"ד לקנוס הזונות כדי לעשות גדר ומעשה באחת שזנתה עם הכותי וחתכו את חוטמה כדי לנוולה (תשו' הרא"ש כלל י"ח):

באר היטב (1)

(ה) שתבעה לא'. ואם נדר לזונה שהיא לו חייבי מיתת ב"ד אז פוטור לשלם על פי הדין מכל מקום אין יוצא ידי שמים עד שישלם לה ואם תפסה אין מוציאין ממנה. רש"י פרק (האומנים) [הפועלים]. ב"ש:

נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.