שולחן ערוך אבן העזר

סימן קס״ט – כל דיני חליצה בפרטות

56 סעיפים · 51 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

מצות (א)חליצה בג' דיינים ישראלים ושלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם וליבמה (ואפי' שנים נשואין ב' בנות אחין לא יהיו זה עם זה אבל שני בשלישי כשר (ת"ה סי' רכ"ו) ואפילו הם (ב)הדיוטות רק שידעו להקרות את היבם והיבמה ואם חלצה בפני עם הארץ שאינם יודעים להקרות כשרה:

באר היטב (2)

(א) חליצה. היא אחת ממצות התורה ואין מברכין עליה. רשב"א סי' י"ח:

(ב) הדיוטות. ואפילו שאין רב המומחה עומד עליהם. מהר"ם מינץ:

סעיף ב׳

נמצא אחד מהם קרוב או פסול או גר (ג)פסול ואפילו היה אביו (ד)גר ואמו ישראלית פסול עד שיהא אביו ואמו (ה)מישראל (וי"א דאם אביו מישראל כשר) (טור בשם סמ"ג) ומיהו חליצה פסולה מיהא הויא לפוסלה על האחין אפילו בינו לבינה: הגה י"א דאסור ליקח שכר מחליצה דהנוטל שכר לדון דיניו בטלין (מהר"י מינץ ומהרא"י) (וכן נראה בעיני) בחליצות יש ליזהר שלא ישב בשלשה דיינים שיושבים לחלוץ מי שנוטל שכר דהרי בעינן ב"ד כשר מדאורייתא ועיין בח"ה סימן ט' איזה שכר מותר לדיין לקבל ואפילו בזה נ"ל להחמיר אם נוטל שכר מן החליצה משום מראית העין כמו שמחמירין לענין קרובים ובשאר דברים לענין ב"ד של חליצה יותר מבשאר ב"ד וראיתי ושמעתי שהרב נוטל שכר הרבה מן החליצה וסומך עצמו במה שמוכר לו סנדל של חליצה וקולא גדולה היא בעיני ושומר נפשו ירחק מזה ולא דמי למה שעידי הגט נוטלין שכר מטעם שכתבתי לעיל סי' ק"ל גם הרב המסדר הגט כמו שכתבתי לעיל בסדר הגט סעיף ד' כי אותן הטעמים אינם שייכים בחליצה (הכל ד"ע):

באר היטב (3)

(ג) פסול. משום דחליצה נקרא דין. ואפילו אם קבלו עליהם לא מהני כאן. רב שפסול להיות דיין מחמת קורבא. לבי מגמגם אם יוכל לעמוד ע"ג שלשה הדיינין לסדר החליצה. מהר"ם מינץ סי' כ'. וכנה"ג כתב ול"נ שאין להקפיד בזה:

(ד) גר. ולא מהני בחליצה הורתו ולידתו בקדושה ואפילו לחליצת גרים נמי פסול. רש"ל סימן נ':

(ה) מישראל. ובני אנוסים עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף י"א. שתוקי שאמרה אמו לכשר נבעלתי אי איכא רובא להתירה לכ"ע מותר להיות דיין לחליצה אבל אם רוב פסולים אצלה דעת הרמ"א בתשובה סימן כ"ד דפסול להיות דיין לחליצה לכתחלה ע"ש: הרב והתלמיד נמנין שנים לחליצה אעפ"י שהתלמיד אינו יודע דיני חליצה מהריב"ל ח"א כלל נ' משפטי שמואל סי' ק' והסכימו עמו ז' רבנים ע"ש:

סעיף ג׳

לכתחילה מצוה שיוסיפו ב' על (ו)הג' ואפי' הב' הם עמי הארץ (חלצו בג' חליצתה כשרה) (טור) ואלו השנים שמוסיפים לא יהיו קרובים (ז)ופסולים ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד כשר (ב"י):

באר היטב (2)

(ו) הג'. לפרסומי מילתא. ובפרק ר"א דמילה מפורש כל חליצה בעשרה. הר"ם מינץ סימן ס"א. וכתב הד"מ באלו שנים אין קפידא אם נוטלין שכר הרבה:

(ז) ופסולים. ויהיו רחוקים משאר דיינין קצת. ואף הבאים למיחזי יהיו רחוקים קצת מן הדיינים. הר"מ מינץ סי' ס"א וכ"כ הכנה"ג:

סעיף ד׳

צריכים הדיינים לכתחילה לקבוע (ח)מקום לומר נלך למקום פלוני לחלוץ מיהו אם חלצה בלא קביעות מקום כשר (טור בשם הרמב"ם):

באר היטב (1)

(ח) מקום. עיין בפירוש סדר חליצה. בבוקר ביום חליצה יאמרו נלך לחלוץ במקום אשר קבענו אתמול בערב ס"ח למהר"י מינץ. אף במקום שיש ב"ד קבוע בכל יום צריכים למקבע דוכתי' כנה"ג. אין קובעין בשבת וקביעות מקום הוא משום פרסום לכן צריך להיות בגובה שבעיר. ואם יש פרסום בלא זה עיין בתשובת ר"י לבית הלוי סי' יו"ד:

סעיף ה׳

יש קובעים מקום בו ביום וי"א לקבוע ביום שלפניו:

סעיף ו׳

אין חליצה כשירה אלא ביום חלצה בלילה חליצתה פסולה:

סעיף ז׳

אין חולצין בשבתות ולא בימים טובים ומיהו בח"ה שפיר דמי (וי"א דאין לחלוץ בערב שבת ועי"ט וכן נוהגין):

סעיף ח׳

צריך שיכירו שהוא אחי (י)המת ושהיה בעולמו וזאת היא אשת המת ואפי' אין כאן אלא עד אחד שמעיד עליהם או אפילו קרוב או (יא)אשה או עבד או שפחה או קטן שהוא מכיר ונבון נאמן בכך:

באר היטב (2)

(י) המת. מאביו:

(יא) או אשה. דוקא שלא בשעת מעשה אבל בשעת מעשה אין אשה וקרוב נאמן מהריב"ל ח"ב סי' מ"ט. בתשובת מהרשד"ם חא"ה סי' רנ"ט כתב דאפילו מפי כתב אפשר מהני להכיר אותה ע"ש:

סעיף ט׳

צריך שידעו הדיינים שיש צ' יום משמת הבעל חוץ מיום שמת בו ויום שחולצת בו:

סעיף י׳

צריך שידעו שהיבם בן י"ג שנה ויום אחד והיבמה בת י"ב שנה ויום אחד ושהביאו שתי שערות אחר שהגיעו לזמנים אלו ואם יש ליבמה דדים גדולים א"צ לבדוק אחר (יב)השערות וכן אם היבם נתמלא זקנו א"צ לבדוק אחר השערות ומשפט שתי שערות ובדיקתן (נתבאר בסי' קנ"ה סט"ו):

באר היטב (1)

(יב) השערות. אבל על השנים צריך לבדוק. ודוקא בדדין כגון בוחל וצמל שאינן גדולים ממש אבל אם הם גדולים כ"כ כמו שדרך להיות באשה גדולה שבאת לכלל הקומה א"צ לשאול על השנים אעפ"י שעדיין לא גדלה בקומה מ"ב סי' יו"ד. ובדיקת דדין צריך להיות ע"י אנשים אא"כ הוחזקה גדולה בשנים אז בודקים ע"י נשים עיין ב"ש. וכנה"ג:

סעיף י״א

אין סומכין במנין השנים לא ע"פ (יג)קרובים ולא ע"פ נשים אלא ע"פ עדים כשרים להעיד וי"א שאם הוחזק בעיני השכנים שלא ע"פ האב שבא לכלל שנים או שיצא עליו קול שבא לכלל שנים נאמנים להחזיקן בגדולים או בדקום ומצאו להם ב' שערות (אבל לא מהני שראו אותו שעלה לס"ת או שהיה ש"צ) (מרדכי פרק מצות חליצה) ואפילו בלא חזקת השכנים אם יש להם ריבוי שערות או שהם ארוכות כמו שרגילות לאיש גדול ולאשה גדולה חזקה שבאו לכלל שנים וחולצים ועל זה סומכים שלא לבדוק אם יש גומות בשערות מאחר שיש ריבוי שערות או שהם ארוכות ואם הם גדולים בקומה יש לסמוך שהם גדולים אפי' לא הביאו כי אם שתי שערות (ואם יש ליבמה בנים הרי הם כסימנים) (הגהות מרדכי דיבמות):

באר היטב (1)

(יג) קרובים. אין עד מפי עד כשר לעדות השנים. רשד"ם חא"ה סי' פ"ד מהרש"ך ח"א סי' צ"ג וצ"ד. עדות שבשטר לא מהני לעדות השנים מ"ץ ח"א סי' ס"ה. עדים שהעידו שמצאו כתוב בספר שלהם שנולד בת א' מהם באיזה זמן ובזמן זה נולדה זאת הנערה או הנער ולפי זה הוא גדול. אינו עדות מהריב"ל ח"ד סימן ט' ועד המעיד שאמר לו אבי הנערה כמדבר איש אל רעהו שבתו נולדה בשבת פלוני. הוי עדות ולא הוי עד מפי עד מהרש"ך ח"א סי' כ"ג וכ"ד. הרשד"ם חא"ה סי' ט' ס"ל דהוי עד מפי עד. עדים שהעידו שהיה נראה להם כשראה אותם שהיו מוטלים בעריסה שהיו כבן שנה וחצי לאו עדות גמור הוא ועבידי אינשי דטעו בחצי שנה. מהרש"ל ועיין כנה"ג:

סעיף י״ב

ישבו (יד)הדיינים כמו שצריכים לישב בדין ויעמדו לפניהם היבם והיבמה שמצות חליצה לכתחילה (טו)מעומד: הגה אבל בדיעבד אם חלצה מיושב כשר (טור) וכן חולה שלא יוכל לעמוד יוכל לחלוץ מיושב דכל דבר שאין לו תקנה חשוב דיעבד (פסקי מהרא"י סי' ק"צ) וע"ל סעיף ס"ד בפי' סדר החליצה:

באר היטב (2)

(יד) הדיינים. אופן ישיבתם נתבאר בס"ח בקצרה:

(טו) מעומד. משום דדמי לדין. ואם יבם חלש או זקן נותנים לו מקל בידו לסמוך עליו. ולהרמב"ם ונ"י אפי' לכתחלה חליצת המנעל מותר בישיבה עיין ב"ש:

סעיף י״ג

מאחר שמסכים היבם לחלוץ יאמרו לו לבטל כל מודעות שמסר כמו גבי גט שאם מסר מודעא תחלה החליצה פסולה: הגה וכן אם כפו אותו לחלוץ דינו כמו בגט וע"ל סי' קל"ד ואע"ג די"א מצות חליצה קודם וא"כ כל כפייה היא בדין מ"מ אין לכוף אלא במקום שנתבאר סי' קס"ה:

סעיף י״ד

לכתחילה צריך לתת ליבם מנעל החליצה (טז)במתנה וי"א שיהלך בו מעט כדי שיהא נראה כשלו (ואם לא נתנו לו כשר) (בטור):

באר היטב (1)

(טז) במתנה. ואם המנעל הוא של אדם אחר מקנהו לראש בית דין וראש ב"ד מקנהו ליבם רש"ל סי' צ'. אבל בס"ח בקצרה סעי' ל"ט כתב יתן בעל המנעל ליבם וכו'. משמע דלא צריך להקנות לראש ב"ד:

סעיף ט״ו

המנעל צריך שיהיה כולו של עור לפיכך צריך לתופרו כל תפירותיו בעור לכתחילה (וכן נוהגין) ויש פוסלין אף דיעבד (טור בשם הרמ"ה) דלא כי"א דבזמן הזה שכל המנעלים תפורין בפשתן צריך להיות תפור בפשתן (בסדר ר"י מינץ בשם ר' שמריה) אבל רצועותיו א"צ שיהיו (יז)מעור (וי"א דגם רצועותיו מעור (נ"י) (יח)וכן נוהגין):

באר היטב (3)

(ט) שלפניו. בין מנחה למעריב רש"ל סימן נ'. בח"ה סי' רכ"א כתב שיכולין לקבוע מקום בערב שנים או שלשה ימים קודם החליצה. ומהר"י מברונא כתב אם אירע עיכוב שלא יוכלו לחלוץ באותו יום בטל קביעות הלילה וצריך לקבוע פעם שנית וכן שלישית ורביעית לכאורה נראה דלא פליגי. די"ל דלא הצריך מהר"י מברונא קביעות מקום פעם אחרת אלא דוקא כשקבע מקום לחלוץ למחרתו ואירע עיכוב אבל אם מעיקרא לא קבעי מקום לחלוץ אלא לאחר כמה ימים יודה מהר"י מברונא. אבל מסתימת אחרונים נראה דאין חילוק וצריך לקבוע דוקא ביום שלפניו וכן פסק בכה"ג ב"י סעיף י"ג י"ד ע"ש. ועיין בפירוש ס"ח וסעיף ט"ו:

(יז) מעור. אלא של שער שבא מעור אבל של שאר מינים פסול. ב"ח ב"ש:

(יח) נוהגין. ואם המנעל הוא שיוכל להלוך בו בלא קשירה אז נראה לכ"ע כשר אפי' אם הרצועות הם של שאר מינין. ב"ש:

סעיף ט״ז

צריך לכתחילה שיהא העור קשה קצת שיהא דומה קצת לסנדל וי"א שהתפירה תהיה מבחוץ וי"א מבפנים כדי שיהא דומה לסנדל וי"א שלא יהא בגד או עור מבפנים ותפרו בו וי"א שעושים אותו מחתיכה אחת כדי שיהא דומה גם בזה לסנדל: הגה אבל נהגו לחלוץ לכתחילה במנעל שהוא תפור מבחוץ וגם שהוא משני חתיכות דהיינו שהתחתון שלו שקורין שול"א היא חתיכה אחרת וגם הרצועות הם חתיכה אחרת תפורין בו ויזהרו שלא תהיה העור של הסנדל משיחה בשמן (יט)לרככו (בסדרים):

באר היטב (1)

(יט) לרככו. ומהרש"ל סי' ו' כתב אם נתייבש קצת יכולין לעשות אותו כדי שיהא רך ויהא ראוי להלוך ע"ש ועיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף ס"א:

סעיף י״ז

וי"א שלכתחלה עושין אותו מעור בהמה טהורה (וגם הרצועות והקרסים שבו גם רצועות התפירה (כ"כ בסדר ר"י מרגליות) וכן נוהגין):

סעיף י״ח

יהיו בו שתי רצועות (כ)לקשרו בהם אחת בצד זה ואחת בצד זה וי"א שרצועות אלו יהיו לבנות (וגם רצועות התפירה יהיו לבנים אבל השאר הכל שחור מבחוץ) (הגהות מרדכי דיבמות) וכן נוהגין אבל מבפנים אין לחוש ואם הושחרו הרצועות מחמת זקנה אין להקפיד (פסקי מהרא"י סי' ר"ה) וכן נוהגין ויהיו הרצועות ארוכות שיוכל לכפול כל אחת ב"פ (כל בו):

באר היטב (1)

(כ) לקשרו. ואם המנעל היא שיוכל להלוך בלא קשירה אז כשר החליצה אפי' שאין בו רצועות וקשרים הרא"ש ב"ש:

סעיף י״ט

יעשו בו כמין קשר שקורין חומרתא בצד האחד שיכנס בנקב שבצד האחר כדי להדקו יפה ויש אומרים שיעשו שלשה קשרים בענין זה ולפחות שתים: הגה ונוהגים לעשות ג' ולא יהיו הקשרים מן המנעל עצמו אלא רצועה אחרת מחוברת בראש המנעל וכן יעשה הקרסים שבצד השני (הגהות מרדכי) וכן נוהגין ויתפור אלו הלולאות והקרסים (כא)מבחוץ ולא מבפנים וכן נוהגין:

באר היטב (1)

(כא) מבחוץ. דהיינו הקרסים לצד שמאל והלולאות לצד ימין במנעל של ימין ואם הדרך באותו מקום שהרצענים משנים יעשה כמנהגם רש"ל שם. וכנה"ג סעי' ס"ו:

סעיף כ׳

י"א שלא יהיה לו לשון כמו שרגילים לעשות במנעלים כדי שלא יהא מעל (כב)דמעל: הגה י"א לתפור שפה סביב המנעל למעלה (ר"י מינ"ץ בשם ראבי"ה) ולא נהגו כן ויזהר לתפרו בתפירות תכופות זו לזו (בסדר ר"י מרגליות) ועושין אזני המנעל קצרים שלא יהיו הלולאות והקרסים על המנעל רק על הרגל שלא יהיה מעל דמעל (הגהות מרדכי) .

באר היטב (1)

(כב) דמעל. וזהו חומרא בעלמא. ובדיעבד אין חשש. פוסקים:

סעיף כ״א

יהא עשוי לצורת רגל (כג)ימנית וינעלו ברגלו הימנית ויהיה למדת (כד)רגלו שלא יהא גדול עד שאין ראוי לילך בו ולא יהיה קטן עד שאינו מכסה רוב הרגל ולא יהיה קרוע עד שאינו יכול לילך בו:

באר היטב (2)

(כג) ימנית. דהיינו שהרגל של ימין אצבע גדול עד הקטן הוא באלכסון לצד ימין. ובצד שמאל הוא באלכסון מאצבע גדול עד הקטן לצד שמאל וזהו מ"ש הפוסקים כצורת רגל הימנית ובצורת רגל השמאלית לחתוך אותם כן. אע"ג שבמנעלים שאנו לובשין בכל יום אין עושין כן לפי שדרכן להפכן לפעמים מרגל ימין לשמאל משא"כ בחליצה שבות יעקב ח"ב שאלה קכ"ט ע"ש. וכ"כ בנחלת שבעה מהדורא בתרא דף כ"ה:

(כד) רגלו. מנעל גדול שמרוב גדלו וכפל ע"ג הרגל אין חולצין בו לכתחלה אפי' יוכל להלוך בו ובדיעבד שפיר דמי. ואם אינו יוכל להלך בו אפילו בדיעבד פסול מהר"י ווייל סי' פ"ו:

סעיף כ״ב

חלצה בסנדל של עץ או של שעם שאינם מחופים עור או ברגל שמאל או שהיה מנעל גדול עד שאינו יכול לילך בו או קטן שאינו מכסה רוב רגלו או קרוע שאינו יכול לילך בו או בסנדל שאין לו (כה)עקב או באנפליא של בגד חליצתו פסולה היה של עץ ומחופה עור או שבגד פשתן תפור בפנים או שחלץ במנעל של שמאל בימין כשרה) (טור):

באר היטב (1)

(כה) עקב. שצריך שלא יוציא הרגל חוץ למנעל:

סעיף כ״ג

מנעל של עובדי אלילים שמניחים אותו לרגלי הצורה ומהלכין אותה בו לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה אבל בשל תקרובת ע"א או של עיר הנדחת או שנעשית לתכריכי המת אם חלצה חליצתה פסול':

סעיף כ״ד

שולט בשתי רגליו וכן היא בשתי ידיה יעשו בשל ימין (ואם היא אטרת יד תעשה בימין דידה שהוא שמאל כל אדם) (טור בשם י"א):

סעיף כ״ה

אטר ברגלו י"א שחולץ (כו)בשתיהם במנעל של ימין בימין ובמנעל שמאל בשמאל ויש מי שנסתפק לומר שאין לו תקנה (ונהגו כסברא הראשונה וע"ל בפי' הסדר סעיף מ') .

באר היטב (1)

(כו) בשתיהן. ותחלוץ בשני רגליו בפעם אחת. תחלוץ ביד א' מרגל א' ובידה שניה מרגל שני דאם תחלוץ זה אחר זה הוי חליצה פסולה. כ"כ בפירוש ס"ח סעיף מ' ע"ש. וב"ח כתב דמנהג הוא לחלוץ זה אחר זה ויכוונו היבם והיבמה לחלוץ בזה שע"פ הדין הוא לחלוץ. ואם הוא שולט בב' רגליו חולץ בימין כל אדם עיין בס"ח בקצרה ס"ק כ"ז מש"ש. וסעי' מ' בפי' ס"ח. וכנה"ג סעיף מ"ה. ובתשובת שבות יעקב ח"ב שאלה קכ"ט:

סעיף כ״ו

ינעל המנעל על רגלו כשהוא יחף ולא על בתי שוקיים שלא יהא מעל (כז)דמעל ומטעם זה יש מדקדקים שלא יהא טיט דבוק במנעל מבפנים וגם מטעם זה יש מצריכים לרחוץ (כח)רגלו הימני יפה יפה:

באר היטב (2)

(כז) דמעל. ובדיעבד הוי חליצה פסולה. ב"ש:

(כח) רגלו. זהו חומרא בעלמא לכתחלה. ב"ש:

סעיף כ״ז

יש מי שאומר שהיבם קושר כנף המכנסים למעלה משוקיו (כדי שיראו הדיינים היטב שאין דבר בין רגליו ובין מנעלו) (הגהות מרדכי):

סעיף כ״ח

ינעול המנעל ויכרוך הרצועות סביב למנעל ברגלו ויקשור שניהם יחד שני קשרים זה על זה (ואל יהדק קשר השני בחוזק יד כדי שתוכל להתירו בימין) (כן עשה מהרי"ל וכן משמע בסמ"ג) ועניבה עליהם וצריך שיהיה הקשר על בשר שוקו ולא על אזני המנעל לכך צריך שיחתוך במנעל לפניו ולאחריו כמו פגימה כדי שתהא הרצועה החוזרת דבוקה ממש על רגלו יחף ויסבב הרצועות פעמים סביב לשוק עד שישובו ראשי הרצועות (על השוק לפנים) (ממעל לאזני המנעל) (הגהות מרדכי) דהיינו על השוק (כט)ערום ויהיו הקשרים על פני השוק ולא מאחוריו ויכניס הקשרים שבאזנו בנקבים שבאזנו השנית:

באר היטב (1)

(כט) ערום. וז"ל הלבוש ויכרוך הרצועות סביב הרגל ג"כ מן הארכובה ולמטה היינו במקום שמנעל פתוח מאחורי הרגל שתי חורים ובין החורים הוא שלם יכרוך הארוכות בין הלולאות עד שיגיע באחורי הרגל בחור העליון ויניחם ג"כ שם מכוונות זה אצל זה ואח"כ יכרוך הרצועות פעם ג' סביב הרגל ועד שיגיע למעלה מן הלולאות על גב הרגל שקורין בל"א שינביי"ן דעל שינביי"ן נמי מעל רגלו נקרא. ועיין פרישה הטעם משום דבמקום שפוגעים בו שני הרצועות הארוכות מלפניו ולאחריו כופלין אותו זה על זה מחשב כקשר מש"ה צריך שיהיה אותו הכפילה במקום בשר שוקו אבל מה שמשם והלאה מונח הרצועה על עור המנעל אין קפידא דאין דומה לקשר כלל. ב"ש:

סעיף כ״ט

מלמדין אותה ואת היבם לקרות עד שהוא והיא יהיו רגילים ותהיה יכולה לקרות לא אבה (ל)בנשימה אחת ויש מי שאומר שצריך ג"כ שהוא יהיה יכול לומר לא חפצתי בנשימה אחת ויקראו אותה והיא מעומד בלשון הקודש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ויקראו אותו והוא מעומד לא חפצתי לקחתה (וי"א שצריך שידקדקו עמה שהיא תקרא לא אבה יבמי בנשימה אחת (טור) וכן הוא המנהג גם בלא חפצתי לקחתה (וע"ל בפי' הסדר סעיף ס"ו):

באר היטב (1)

(ל) בנשימה א'. וא"צ ליתן ריוח בין האלפי"ן שבלא אבא ב"ח. אם היבם נלעג לשון וערל שפתים ולא יוכל לדבר מבטא האותיות כתקנם וכחתוכם אין בכך כלום מאחר שכך מנהגו לבטא אותם אותיות בשבוש זו היא אמירתו מהרי"ט. ח"ב חא"ה סימן י"ו:

סעיף ל׳

יעמוד אצל כותל או אצל עמוד וישען (לא)בו וידחוק רגלו בקרקע ותתיר קשרי המנעל ואח"כ הקרסים הכל בידה הימנית ותתפוס רגלו בידה השמאלית ותהיה שומטת המנעל מן העקב בידה הימנית ותחלוץ כל המנעל גם בידה הימנית וכל זה בלי סיוע יד שמאלית ובכל זה לא תהיה יושבת ולא על ברכיה אלא תהיה מעומד ותכוף עצמה ומשלכת המנעל (לב)לארץ (חלצה בידה השמאלית או בשיניה כשרה) (טור)

באר היטב (2)

(לא) בו. ומ"מ אומרים לו שלא ישען כ"כ שאם יוטל משענתו יפול דא"כ לא הוי מעומד ס"ח למהר"י מינץ וכ"כ לקמן בס"ח בקצרה סעיף מ"ה:

(לב) לארץ. בכח. רש"ל בס"ח:

סעיף ל״א

גדמת חולצת בשיניה:

סעיף ל״ב

י"א שאם לא דחק רגלו (לג)בקרקע חליצתה פסולה:

באר היטב (1)

(לג) בקרקע. מי שמתחייב לחלץ וטוען שרגליו נפוחות אם יוכל לעמוד על כפות רגליו חייב לחלוץ דשפיר מצי דחיק ואף אם לא יוכל להלך עם המנעל אין חשש הר"ם פדוואה סימן כ"ג. יבם שרגלו עקום ומהלך בצד רגלו ולפעמים דוחק קצת עקבו בארץ חליצתו כשרה רשד"ם חא"ה סימן צ"ו והר"א ששון סי' קמ"ג. יבמה זקוקה ליבם מומר פסח בשתי רגליו עקומות והפוכות לפנים עיין מהר"ם לובלין סימן ל"ו וע"ל סי' קנ"ו ס"ק ג' מש"ש:

סעיף ל״ג

התיר הוא הקשר ושמטה היא המנעל מרגלו או שהתירה היא ושמט הוא חליצתה פסולה: הגה וי"א דוקא שאינו יכול להלוך בו בלא קשירה אבל אם יכול להלוך בו בלא קשירה וחלצה אותו חליצתה כשרה אע"פ שהוא התיר הקשר (טור בשם הרא"ש) .

סעיף ל״ד

היתה רגלו עקומה לאחור או הפוכה על צדה או שמהלך על אצבעות רגליו אינו חולץ:

סעיף ל״ה

חלצה מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה (לד)ולמעלה חליצתה פסולה וי"א דאקשירה קאי שאם היה הקשר למעלה מהארכובה פסולה אבל אם נקטעה רגלו אפילו מן הארכובה ולמטה אינו חולץ (ועל כן לא יהיה המנעל ארוך עד למעלה מן הארכובה) (מרדכי ריש מצות חליצה) וי"א דבנקטעה רגלו (לה)מיירי שאם נקטעה למטה מהארכובה ונשאר כל כך משוקו שיכול להכניס בו המנעל ולקשרו למטה מהארכובה חולץ:

באר היטב (2)

(לד) ולמעלה. היינו מה שבין השוק לקוליות ולא מה שבין הארכובה הנמכר עם הראש והשוק וכל השוק נקרא מעל רגלו:

(לה) מיירי. עיין ב"ש. וכתב הרשב"א כשנקטעה ליבם רגלו צריך לדחוק בשוקו בקרקע:

סעיף ל״ו

קרעה המנעל מעל (לו)רגלו או ששרפתו (לז)פסולה:

באר היטב (2)

(לו) רגלו. וכ"ש היכא שנקרע המנעל שלא בכונת היבמה. רש"ך ח"ב סימן (כ"א) [נ"ב]:

(לז) פסולה. דכתיב וחלצה. ואם קרעה מצד העקב שיעור שלשה או ד' אצבעות אעפ"י שיוכל להלך בו וחלצה אח"כ המנעל לא מהני. הרש"ך שם:

סעיף ל״ז

היה לבוש שני מנעלים וחלצה (לח)העליון אע"פ שקרעה התחתון עד שנתגלית רגלו חליצתה פסולה (אבל אם חלצה (לט)שניהם חליצתה כשרה) (טור):

באר היטב (2)

(לח) העליון. ואם קרעה העליון ומ"מ קם. ומחמת הקריעה יכולה לשלוף התחתון הוי נמי חליצה פסולה אפילו קרעה לעליון רוב עקב או רוב המנעל שא"י להלך בו מ"מ כיון דקם הוי חליצה פסולה. מיהו אם קרעה לעליון לגמרי וחלצה התחתון הוי חליצה מעליותא עיין ב"ש והרש"ך ח"ב סימן נ"ב:

(לט) שניהם. דוקא בפעם א'. ב"ש:

סעיף ל״ח

תעמוד נגד היבם ותרוק בארץ כנגד פני היבם רוק הנראה לדיינים כשיצא מפיה עד שיגיע לפני (מ)היבם ואם לא ראו הדיינים כשיצא הרוק מפיה (מא)כשרה:

באר היטב (2)

(מ) יבם. ובתוס' אין מצוה מן המובחר עד שיגיע לארץ. וכן הוא לקמן בס"ח בקצרה. יזהירוה הדיינים שלא תרוק עד שיאמרו לה שתרוק ואם צריכה לרוק תרוק באפרקסותה שלא כנגד היבם ס"ח למהר"י מינץ. ונהגו לכסות פיה בצעיף כדי שלא תרוק. רש"ל בס"ח:

(מא) כשרה. כ"כ הרמב"ם בפ"ו מהלכות יבום וחליצה. וכתב המגיד הטעם הואיל ולא אמר רבא אם לא חזו דייני דוקא לאו כלום הוא ע"ש. אע"ג דאמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסי' לכרעי' ביבמות דף ק"ג ע"א. ואפ"ה פסק המחבר בסעי' ל"ב אם לא דחק רגלו חליצתו פסולה אע"ג דאמר נמי צריך עיין ב"י וב"ש ס"ק למ"ד ויונעם לך. וב"ח מדייק מתו' ד"ה והחולצת מן הסומא וכו' יבמות דף ק"ג ע"א אם הדיינים לא ראו הרוק פסול ע"ש והב"ח חולק עליו ע"ש. ועיין עוד בב"ח במ"ש דבריש מצות חליצה כתבו התוס' בד"ה זקני שנים וכו'. דב"ד אם לא ראו הרוק אפילו בדיעבד החליצה פסולה ע"ש ודוק היטב לכאורה דברי תוס' בכאן בריש מצות חליצה ד"ה זקני שנים וכו'. סותרים למ"ש בדף ק"ג ע"א בד"ה והחולצת מן הסומא וכו'. וצ"ע:

סעיף ל״ט

רקקה וקלטתו הרוח קודם שהגיע נגד פניו כגון שהיא ארוכה ממנו צריכה לרוק פעם אחרת אבל לאחר שהגיע הרוק נגד פניו אפילו לא הגיע לארץ כשרה לפיכך אם הוא ארוך והיא קצרה קרינן ביה שפיר "בפניו:

סעיף מ׳

יבמה שרקקה דם אינה צריכה לרוק פעם אחרת וי"א דדוקא (מב)במוצצת משום דא"א לה בלא צחצוחי רוק

באר היטב (1)

(מב) במוצצת. ואם רקקה בלא מוצצת. ולא שותת לא מהני. הרשב"א ב"ש:

סעיף מ״א

אכלה שום או גרגיר וכיוצא בו מדברים המרבים רוק והיה רוק (מג)זב מפיה אינו כלום ונהגו למנעה מלאכול (מד)כלום (וכן לשתות ותמעט בדבור כדי שיבוא הרוק מעצמו גם לא תנקר שיניה כדי שלא תרוק דם) (כ"ז בסדרים):

באר היטב (2)

(מג) זב. ל"ד אלא כיון שהרוק בא מחמת דבר אחר לא הוי רקיקה אפילו לא זב. מיהו במוצצת י"ל דמהני לכ"ע. וכתב בש"ג אם רקקה מחמת דבר אחר לא הוי רקיקה כלל ולא נפסלה על האחין. ב"ש:

(מד) כלום. טוב שיזהירו היבמה בבוקר וכן בערב שלא תאכל ולא תשתה למחרתו קודם החליצה. ואם למחרתו הוא תענית ציבור א"צ להזהירה מבערב:

סעיף מ״ב

אח"כ מקרין אותה מעומד ככה יעשה (מה)לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ומצוה לכל העומדים לומר חלוץ הנעל ג"פ (מו)וי"א שגם היבמה תאמר כן:

באר היטב (2)

(מה) לאיש. כ"ף ראשונה דגושה שניה רפויה. ס"ח להר"י אדרבי:

(מו) ג"פ. חלוץ הנעל כאבל. חלוץ הנעל כמנודה. חלוץ הנעל כמורד במצות סיני:

סעיף מ״ג

נמצא סדר החליצה קוראה מאן יבמי וקורא לא חפצתי לקחתה וחולצת ורוקקת וקוראה ככה יעשה לאיש ואין הסדר מעכב ולא עוד אלא אפי' לא קראה ולא רקקה אלא שחלצה בלבד החליצה כשרה במה דברים אמורים כשהיו יכולים לדבר שהרי הם ראוים לקרות אבל אלם ואלמת וקטנה אינם חולצין ואם חלצו חליצתן פסולה ואינה כשוטה וקטן שלא עשו כלום שאינה נפסלת לאחים ויכולה להתייבם להם או לו ויש אומרים דה"ה לחליצת חרש וחרשת שאינה כלום וי"א שחליצתן פסולה כמו של אלם ואלמת:

סעיף מ״ד

צריך שיכוונו היבם (מז)והיבמה שתהא מותרת לזר בחליצה זו נתכוין היא ולא הוא או הוא ולא היא לא הותרה אבל חליצה פסולה היא לפוסלה על האחים לפיכך יבמה שגדלה בין האחים וראינו שחלצה נעלו של אחד מהם אסורה להתייבם שמא כיוונו לשם חליצה וצריכה חליצה כשרה להתירה לזר אבל כל זמן שלא ראינו שחלצה לאחד מהם מותרת להתייבם ואין חוששין שמא חלצה:

באר היטב (1)

(מז) והיבמה. הראנ"ח לא רצה שתחלוץ אשה אוננת אפילו במקום עיגון וה"ה אם האיש אונן וטעמו כי בהיותם אוננין אינם יכולין לכווין ומהרי"ט ח"ב חא"ה סימן י"ו כתב הטעם משום דהחליצה מצוה מן התורה ואונן פטור מכל המצות בתורה ואם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי וכתב הכנה"ג בי"ד סימן שמ"א ונ"מ בין הטעמים אם יוכל לחלוץ לאבל תוך שבעה או מיד לאחר הקבורה ע"ש. ובתשובת חכם צבי סימן א' הקשה ע"ז אם כדבריו אין לך אשה שכשירה ליבום שהרי הוא והיא נעשים אוננים וקי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה וכו'. ע"ש לכאורה אישתמיטתי' לי' תוס' זה ואחות אשת וכו'. יבמות דף ב' ע"א אין להקשות דנדה וכו' ע"ש ודו"ק:

סעיף מ״ה

וכן אם רקקה לפני היבם בפני (מח)ב"ד נפסלה מלהתייבם ויש מי שאומר דה"מ כשרקקה רוק אבל אם רקקה דם ואין רוק מעורב בו אינה נפסלת בכך:

באר היטב (1)

(מח) ב"ד. דוקא בפני ב"ד המזומנין לכך הרב בצלאל סימן כ"ח. יבם שרוצה ליבם ליבמתו ורקקה בפניו בפני ב"ד כדי שתאסור עליו עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף ק"ח. וב"ש ס"ק מ"ה:

סעיף מ״ו

יש מי שאומר שיש ליזהר שלא תרוק היבמה לפני היבם קודם חליצה כדי שלא תהא חליצה פסולה ותהא צריכה לחזור על כל האחים:

סעיף מ״ז

אם קראה לבד לא נפסלה בכך מלהתייבם:

סעיף מ״ח

הסומא אינו חולץ (מט)לכתחילה ואם חלץ חליצתו כשרה ויש מי שאומר שאם אין אח אלא הוא חולצת לכתחלה (כדי שלא תתעגן (ב"י מ"כ) ולא מקרי סומא אלא בב' עיניו) (הגהות מיי' פ"ד):

באר היטב (1)

(מט) לכתחלה. כ"כ הרמב"ם וצריך ישוב למה פסוק דחליצת מנעל הוא מיושב לכתחלה כדאי' שם בפ"ד ובחליצת סומא דווקא דיעבד הא תרווייהו קא חשוב בחד בריית' ביבמות דף ק"ג ע"א בין יושב בין מוטה והחולצת מן הסומא חליצתו כשרה. ומ"ש הא מהא. ואפשר לומר מדמקש' על אמימר שם והתניא בין עומד בין יושב וכו' ואי אמרינן דיושב דוקא דיעבד הוא א"כ מה מקשה הא בדיעבד כשר נמי אי לא דחק רגלו בארץ להרמב"ם כדאי' במגי"ד שם. ודו"ק:

סעיף מ״ט

קטנה שחלצה לגדול חליצתה פסולה ונפסלה על כל האחים (וכשתגדיל תחלוץ מא' מהם ואינה צריכה לחזור על כל האחים):

סעיף נ׳

חלוצה מוטעת שאומרים לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך ר' זוז החליצה כשרה אפילו אינה נותנת לו כלום ואפילו כפל התנאי ואפי' אמר לה בשעת החליצה ע"מ שלא תנשאי לאיש וכפל תנאו אינו כלום (תשובת הרא"ש כלל נ"ב) ואע"פ שהחליצה כשרה אף אם לא תתן לו מ"מ חייבת ליתן לו כשאר שכר שכיר לעשות מלאכתן אבל אם יש טענה שאינה חפיצה בו מפני שאינו הגון לה והוא חייב לחלוץ אלא שאינו רוצה והטעוהו שיחלוץ לה ע"מ שתתן לו ק"ק זוז אינה חייבת ליתן לו כלום אבל אם נתנה לו המעות או השלישה לו (נ)המעות אינה יכולה לחזור (תשו' רשב"א אלף ר"מ) (וע"ל ריש סימן קס"ה) .

באר היטב (1)

(נ) המעות. ואם מסרה מודעה אינה מחויבת ליתן לו כלום. רש"ל סי' כ"ד ועיין ב"ש:

סעיף נ״א

אמרו לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה או שאמרו ליה חלוץ לה שזו מצוה היא ואינה מפסדת עליך כלום ואם תרצה אחר כך לייבם תתייבם וכיוצא בדברים אלו אינה חליצה להתירה כיון שלא נתכוין להתירה אבל נפסלה בכך מלהתייבם וכופין אפילו בשוטים לחלוץ לה חליצה כשרה:

סעיף נ״ב

אמרו לו האשה הזאת אינה רוצה בך דרך יבום אלא חלוץ לה ועקור זיקתה הימנה והיא נשאת לך דרך נישואין יש מי שאומר שחליצתה כשרה:

סעיף נ״ג

דין חליצה מעושה ע"י ישראל או ע"י עכו"ם דינה כדין גט מעושה שנתבאר בסימן קל"ד (ועיין לעיל סימן זה סעיף י"ג):

סעיף נ״ד

מסר מודעא על החליצה אינה חליצה בטילה אלא חליצה פסולה היא:

סעיף נ״ה

חליצה פסולה פוסלת על כל האחים ופוסלת לכהונה ואוסרת עליו כל קרובותיה ואינה נשאת לזר עד שתחלוץ חליצה כשרה עברה ונשאת לזר קודם שתחלוץ חולץ לה חליצה כשרה והיא תחת בעלה ואין מוציאין אותה ממנו מ"מ מפרישין אותה מבעלה עד שיחלוץ לה היבם:

סעיף נ״ו

לאחר שחלצה כותבין לה ב"ד שחלצה (נא)בפניהם גט חליצה ואם לא כתבוהו לה כל שנים שראו החליצה יכולים לכתבו אע"פ שאינם מכירים לא היבם ולא היבמה שבית דין לא חלצו בפניהם אם לא היו מכירים וצריכין לשרטטו מפני מקראות שבו (וע' לקמן בפירוש הסדר סעיף ל"ה):

באר היטב (1)

(נא) בפניהם. ואנו אין נוהגין לכתוב גט חליצה מאחר שחולצת ברבים אינה צריכה לשטר ראייה מהר"י מרגלית. ורש"ל בס"ח כתב שמנהג יפה הוא לכותבו:

נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.