סימן קס״ד – שהיבמה לא תתייבם ולא תחלוץ תוך ג חדשים ודין אם נתיבמה ונמצאת מעוברת
סעיף א׳
היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו תשעים (א)יום ממיתת הבעל חוץ מיום המיתה ויום היבום או חליצה ואם יבם או חלץ תוך זמן זה ולא נמצאת מעוברת הרי זו נפטרה ואינה צריכה כלום אבל לא תנשא לאחר אע"פ שחלצה עד שישלימו תשעים יום למיתת הבעל ואם מת היבם תוך התשעים יום או אחריהם י"א שצריכה (ב)להמתין תשעים יום אחר מיתתו ואם היו שני יבמים ומת אחד מהם מותרת להתייבם לשני תוך תשעים יום למיתתו של זה. הגה וי"א דכל שחלצה תוך ג' חדשים בין נמצאת מעוברת והפילה או לא נמצאת מעוברת הו"ל חליצה פסולה וצריכה חליצה אחרת מכל (ג)האחים (הגהות מרדכי סוף גיטין) ועיין לקמן סימן ק"ע סעיף ה':
באר היטב (3)
(א) יום. אפילו בידוע דאינה מעוברת. ב"ש:
(ב) להמתין. דיבמה יותר קרובה לביאה מארוסה וארוסה צריכה להמתין ג"ח. ואפשר בזמן הזה דכופין על החליצה א"צ להמתין ג"ח דהא אינה קרובה לביאה ב"ש. אם עשה מאמר ואח"כ נתחרט ונתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו אם צריכה להמתין ג"ח עיין כנה"ג בהגהת ב"י דיש פלוגתא בין הפוסקים:
(ג) האחים. ואם אין אחים אחרים יחלוץ זה אחר ג"ח. ולמ"ד חליצה פסולה חוזרת ע"כ האחים. אחר ג"ח צריכה חליצה מכל האחים ומזה א"צ כי חליצתו גרוע משל האחים עיין סי' קע"ה . ב"ש:
סעיף ב׳
החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה אם הולד של קיימא אין החליצה כלום הוא מותר בקרובותיה ולא פסלה מהכהונה ואם הפילה או ילדה ולא חיה שלשים יום צריכה חליצה אחרת שחליצת מעוברת לא שמה (ד)חליצה וחולץ לה הוא או אחד משאר אחין וי"א דלא יחלוץ לה הוא אלא אחד משאר (ה)האחין (טור בשם הרא"ש):
באר היטב (2)
(ד) חליצה. היינו לקולא אבל לחומרא הוי חליצה ופסולה לכהן וכן אסורה להתייבם. ואם נשאת ליבם מוציאין ממנו . נ"י ב"ש:
(ה) האחין. ולמ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים צריכה חליצה מכל האחים:
סעיף ג׳
ביאת מעוברת נמי לא שמה ביאה לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך שלשה חדשים ולה צרה לא תנשא עד שתלד זו או שמא תפיל ולא היתה הביאה או החליצה כלום והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:
סעיף ד׳
היבמה לא תתייבם בעת נידתה אבל חולצת היא ואם עבר ויבם ובא עליה בעת נדתה קנאה:
סעיף ה׳
הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישים אותן וממתינין לה אם הפילה יחזור ויקיים: הגה וי"א דוקא שכנסה קודם שהוכר העובר אבל אם כנסה משהוכר העובר צריך להוציאה אע"פ (ו)שהפילה (נ"י פ' החולץ) וכשמקיימה צריך לחזור ולבעול דביאת מעוברת לא שמה ביאה (נ"י בשם רבי' ירוחם) ואם רצה להוציאה צריכה גט וחליצה:
באר היטב (1)
(ו) שהפילה. כ"כ הנ"י והב"ח וכן הסכים התוס' י"ט. והב"ש כתב דתוס' ריש פרק החולץ לא ס"ל כן. דאל"כ ה"ל לתרץ דתני משום יקיים וכו' ע"ש. אינו מוכרח די"ל באמת וקיים לא אתי שפיר ותוס' חד מתרי טעמא נקט וכהאי גוונא אי' ביבמות דף מ"ח ע"ב. ותוס' כתובות די"א ע"א וכהנה רבות:
סעיף ו׳
ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו חדשיו קרוי נפל ואם ילדה ולד שנגמרו סימניו ואין ידוע אם כלו חדשיו אפילו מת ביום שנולד ה"ז מוציאה בגט וחולץ לה ואח"כ תהיה מותרת לאחרים ואם נתקיים הולד שלשים יום אחר שנולד או שכלו לו חדשיו (המ"מ) ה"ז ולד של קיימא ואינה צריכה ממנו גט מפני שהיא ערוה עליו:
סעיף ז׳
ילדה ולד של קיימא לאחר ששה חדשים משנתייבמה ה"ז הולד ספק אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון לפיכך יוצאה בגט והולד כשר ואם בא עליה אחר שילדה ונתעברה וילדה אותו ולד ספק ממזר:
סעיף ח׳
כל יבמה שהיא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבם אם לאו כגון יבמה שילדה ולד שלא נודע שכלו לו חדשיו ומת בתוך ל' יום או ביום ל' שדינה שתחלוץ מספק מדבריהם כמו שנתבאר אם הלכה ונתקדשה לאחר או נשאת קודם חליצה חולץ לה יבמה ותשב עם בעלה ואם נתקדשה לכהן שהוא אסור בחלוצה אינו חולץ לה שאין אוסרין ע"ז אשתו משום ספק דבריהם וה"ה אם אין היבם כאן שלא תצא מבעלה ישראל ומותרת לו בלא חליצה הואיל וכבר נשאה (ר"י מינץ בתשובה) גירשה הכהן או מת ה"ז חולצת לכתחילה ואחר כך תהיה מותרת לאחרים:
נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.