סימן קנ״ו – איזו נקרא זרע קיימא לפטור מן היבום
סעיף א׳
מי שמת אחיו מאביו ולא הניח זרע מצוה לייבם את אשתו בין שהיא אשתו מן הנישואין בין שהיא אשתו מן האירוסין דכתיב כי ישבו אחים (א)יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו יבמה יבא עליה:
באר היטב (1)
(א) יחדיו. עיין כנה"ג שכתב ויש לחקור וכו' ע"ש. ולא הבנתי חקירתו. דהא מפורש בגמ' דהוי אשת אח שלא היה בעולמו וכ"כ הרמב"ם והכ"מ פרק ששי מהלכות יבום עיין ודו"ק:
סעיף ב׳
זה שנאמר בתורה ובן אין לו אחד הבן ואחד הבת או זרע הבן או זרע הבת עד סוף כל הדורות בין מאשה זו בין מאשה אחרת אפי' היה לו זרע (ב)ממזר או ע"א הרי זה פוטר את נשיו מן החליצה ומן הייבום אבל בנו מהשפחה או מהנכרית אינו פוטר (אפי' נתגייר או נשתחרר הבן) (הרמב"ם פ"א מהלכות יבום וחליצה) וי"א דהני מילי בנו משפחה אחרת אבל בנו משפחתו פוטר:
באר היטב (1)
(ב) ממזר. היינו בחבושים בבית האסורים יחדיו דאל"כ יש לחוש שמא זנתה עם אחר ב"ש:
סעיף ג׳
אפי' היה הזרע גוסס או פצוע ממכות שאי אפשר לו לחיות פוטר:
סעיף ד׳
מי שמת והניח אשתו מעוברת אם הפילה הרי זו תתייבם ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפי' מת בשעה שנולד הרי אמו פטורה מהחליצה ומן הייבום אבל מדברי סופרים עד שיודע בודאי שכלו לו (ג)חדשיו ונולד לט' חדשים גמורים: הגה י"א דבזמן הזה אפי' לא נכנסת בחדש הט' (ד)רק יום א' מלבד יום שנתעברה בו הוי ולד קיימא ואע"ג דאמרינן בגמרא יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכחיש זה אלא שאנו צריכין לומר שעכשיו נשתנה הענין וכן הוא בכמה דברים (ב"י בשם הרשב"ץ) מיהו חדשי העיבור כל אחד ל' יום ולא חשבינן להו בסדר השנים (כן משמע שם) אבל אם לא נודע לכמה נולד אם חיה (ה)ל' יום ה"ז ולד קיימא ופוטר נשי אביו מהחליצה ומהייבום (וי"א דוקא שגמרו שעריו (ו)וצפרניו טור וכן נ"ל) ואם מת בתוך שלשים אפילו ביום הל' בין שמת מחולי בין שנפל מהגג או אכלו ארי הרי זו ספק נפל ספק בן קיימא וצריכה חליצה (ז)מדברי סופרים אבל לא תתייבם (וי"א דאפילו אם נולד מת (ח)ואפילו אם יש להסתפק שכלו חדשיו חולצת ולא מתייבמת (טור בשם הר"ף):
באר היטב (6)
(ג) חדשיו. ואם בעלה כאן א"א לידע שכלו חדשיו כי שמא נתעברה אח"כ. ואם אינו בכאן י"ל דחיישינן שמא בא אצלה ואפשר דחיישינן שמא בא ע"י שם ע"ל סימן ד'. ב"ש:
(ד) יום א'. וכ"פ המריב"ל ח"ג סימן קי"ד. כתב מהר"ם מטראני ח"ב סי' קט"ו אפי' לדברי הרמב"ם דבעיא ט' שלמים. אם היו ט' חדשים מקוטעים ונתקדשה אפילו לישראל אם היבם אינו מצוי שהוא במד"ה ואינו יודע אם הוא חי או מת מותרת בלא חליצה ע"ש:
(ה) למ"ד יום. ואם הוא בודאי בן ח' מהני נמי אם שהה למ"ד יום וגמרו השערות וציפורן עיין ב"ש ס"ק ג':
(ו) וצפרניו. היינו בדשהה למ"ד יום וגמרו. ואם הוא חי למ"ד יום ומת ולא בדקו אם גמרו שעריו וצפרניו סומכין על דעה קמייתא שהוא בן קיימא דהא מדאורייתא פטור משיצא חי לאויר העולם. ט"ז ב"ש:
(ז) מד"ס. בספיקות אלו דצריכה חליצה הוי חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחים. עיין מהרשד"ם חא"ה סימן צ"ב קנ"ח. והר"א ששון סימן כ"ט והרח"ש סימן (כ"ח) [נ"ח] הקשה עליו דממ"נ אינה צריכה לחזור על כל האחים דאי הוי ולד של קיימא אינה צריכה חליצה כלל. ואם אין הולד של קיימא הוי חליצה גמורה וא"צ לחזור על כל האחין. וכ"כ הראנ"ח סימן נ"ב. ומהריב"ל ח"ג סימן כ"ב. ודברי ריבות סימן קס"ג ועיין הרדב"ז ח"א סימן צ"ג. ובמקור ברוך סימן ז'. ולחם רב סימן קפ"ח. ובגנת ורדים כלל ד' סימן א'. ובתשובת חכם צבי סימן ק"ח העלה נמי דאינה צריכה לחזור על כל האחים ע"ש:
(ח) ואפילו. דין זה צ"ע ועי' תשו' מהריב"ל ח"ג דמ"א. ב"ש:
סעיף ה׳
אם אין ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה אינה (ט)נאמנת יבמה שנשאת לשוק ועדים מעידים שהולד שילדה אחר מות בעלה חיה שלשים יום ועדים אחרים מכחישים ואומרים שלא חיה שלשים יום מותרת לבעלה ואינה צריכה חליצה ואם אין עדים מעידים שחיה ל' יום וגם אין עדות ברורה שלא חיה ל' יום אלא קול לעז לא אסרינן לה בקלא דבתר נשואין:
באר היטב (1)
(ט) נאמנת. בתשובת הרא"ש כלל נ"ב מבואר דל"ד לעצמה אלא אפי' לאחר איתתא לא מהימנא. ועיין במהרח"ש סימן מ"א ובהר"א ששון סימן כ"ז דאין חילוק בין אשה אחת לשתי נשים ע"ש. ואם הוא אומר שכלו חדשיו נאמן רשב"ץ. והיא אינה נאמנת להקל אבל להחמיר שלא תתייבם נאמנת ב"ש ועיין ס"ק י"ב מש"ש:
סעיף ו׳
האומר זה (י)בני או יש לי בנים נאמן לפטור את אשתו אפי' הוחזק באחים וי"א שאם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן אח"כ לומר שיש לו (יא)בנים:
באר היטב (2)
(י) בני. אנוס שאמר זה בני פוטר את אשתו מן היבום ולא חיישינן דלמא בנו מן הגויה הוא (מהרי"ל) [מהריב"ל] ח"ב סימן למ"ד כתב דחיישינן שמא בנו מן הגויה הוא וחולצת ולא מתיבמת. וכתב כנה"ג ונראה ברור דאם האנוס אומר שהו' בנו מן הגויה שנאמן וכ"כ הרמ"ט והרשד"ם ע"ש:
(יא) בנים. אבל אם אומר קודם שבאו העדים נאמן טור וב"י. כתב הראנ"ח ח"ב סימן ל"ה דוקא שיש לו בנים אינו נאמן אבל אם אמר זה בני אפילו יש עדים יש לו אחים נאמן ע"ש ועיין ב"ש:
סעיף ז׳
אמר בשעת קידושין (או אחר כך כן משמע מהר"ן) יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים אינו נאמן לאסרה ויש מי שאומר שחולצת ולא מתייבמת:
סעיף ח׳
נאמן עד אחד להעיד שניתן לבעלה בן להתירה לזר ויש (יב)חולקין (בב"י משם הראב"ד והרא"ש):
באר היטב (1)
(יב) ויש חולקין. הוא דעת הרא"ש שפסק בתשובה אשה אינה נאמנת להעיד לחברתה שכלו חדשי הולד א"כ ה"ה ע"א אינו נאמן כי כל מקום דע"א נאמן ה"ה אשה נאמנת להעיד לחבירתה. והרמב"ם דס"ל ע"א נאמן כ"כ ס"ל אשה נאמנת להעיד לחברתה שכלו חדשיו ועיין מ"ש הב"ש ועיין מה שתמה הכנה"ג דף י"א ע"ב סעיף כ"ו ודו"ק:
סעיף ט׳
מי שזינה עם אשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמר זה העובר ממני הוא ואפי' היא מודה לו הרי זה ספק וחולצת ולא מתייבמת (ואם היו חבושין בבית האסורין שודאי הוא ממנו פוטר) (מרדכי פרק כיצד) (וי"א אפילו בזונה אחרת המיוחדת לו) (המ"מ פ"ג):
סעיף י׳
האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך מותרת לינשא לשוק:
סעיף י״א
הלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת אבל אם אמרה מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת להתייבם אלא חולצת ולא (יג)מתייבמת:
באר היטב (1)
(יג) מתייבמת. אפי' ראויה היא לכהן מ"מ חולצת כן מוכח מש"ס דיבמות דף קי"ט ע"ב דהקשה מסיפא ניתן לי בן וכו'. ולא הקשה מרישא מבבא זו ש"מ דחולצת אפילו כשרה לכהונה דשוויא אנפשה חתיכה דאיסורא לכהונה ב"ש. ועיין סימן קנ"ח אם ע"א מעיד שמת בעלה ואח"כ בנה. ואם נשמע שמתו שניהם בעלה ובנה תו היא אינה נאמנת לומר שמת בעלה ואח"כ בנה עיין בעל המאור פרק האשה ועיין תוספת ד"ה אמאי הלך אחר רוב נשים וכו' דף קי"ט ע"א ומ"ש המרש"א שם. ואם ע"א יודע ממיתתם נתחבטו בזה גאוני ארץ. וט"ז מתיר. וב"ש סותר דבריו ע"ש:
סעיף י״ב
הלכה היא ובעלה בלבד ובאה ואמרה ניתן לי בן במדינת הים ומת ואחר כך מת בעלי נאמנת אבל אם אמרה מת בעלי ואח"כ מת אותו הבן אינה נאמנת וחולצת ולא מתייבמת בד"א כשהיתה פסולה לכהונה או שאמרה במערה היינו כשמת ולא היה שם אדם שיעיד אבל אם אין הדבר כן לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיבואו (יד)עדים:
באר היטב (1)
(יד) עדים. עיין מ"ש הב"ש. כתב הרמ"ט ח"ש סימן פ"ג מי שבאה שמועתו מארץ רחוקה הרבה. והיה לו בנים כאן ומתו ולא נודע אם מת הוא קודם או הם אין לחוש לזה וחולצת. ואעפ"כ ראוי שתאסור עצמה על הכהנים ע"ש. והב"י בשם רבינו ירוחם כתב דנסתפק הר"ש אם מהני כשנדרה אשה זו שלא תנשא לכהן ע"ש:
סעיף י״ג
הלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו שנים ואמרו לה מת בעליך ה"ז לא תחלוץ ולא תתייבם עד שתדע אם ילדה צרתה או לא ילדה ואם היתה אסורה לכהונה מתחלה ה"ז חולצת לאחר ט' חדשים:
נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.