סימן ט״ו – איסור ערוה דאורייתא ודרבנן
סעיף א׳
אלו שאסורות מחמת ערוה מהן מן התורה מהן מדרבנן אותן שהן מן התורה אין קדושין תופסין בהן. ואותן שהם מדרבנן קדושין (א)תופסין בהם וצריכות גט וכן המקדש ספק ערוה צריכה גט:
באר היטב (1)
(א) תופסין בהם. נסתפק בד"מ בערוה דרבנן אם קידש א' ואח"כ קידשה עוד אחר אז צריכה גט משני גם בחייבי לאוין דק"ל קדושין תופסין בהם אם קידשה שני אם צריכה גט מדרבנן משני ח"מ. והב"ש כתב עליו לא ראיתי שם ספק בדבריו אלא דס"ל בפשיטות דתופסין קידושין של שניהם. ואני אומר דלא ראיתי אינו ראיה. יראה הרואה בד"מ הנדפס בטור מצדו שכתב בפירוש וצ"ע אם קידש איסור דרבנן ובא אחר וקידשה אי צריכה גט משני מאחר דאינם קידושין מדאוריית' כלל אפשר דלא החמירו בה רבנן וצ"ע עכ"ל ע"ש. עוד כתב הח"מ הנה מה שנסתפק צריך לומר דוק' כשהיא על השני לאו ערוה כלל אבל אם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסו קדושין של השני וה"ה בחייבי לאוין הדין כן ע"ש. וב"ש חולק עליו ופסק אפילו אם היא ערוה ג"כ לשני תופסי' קדושין וצריכה גט ג"כ משני והביא ראיה מסי' מ"ב שמצא כתוב שהבי' ב"י ע"ש ואני אומר אין מביאין ראיה מן הדבר תימא דשם באמת תמוה הוא שצריכה גט משניהם דהא ממ"נ לא חיילי קידושי שני ע"ש וכן הקשה כנה"ג בסי' מ"ב בהגהת ב"י וכתב שם ששאל לרבו קושי' זו וכן בתשובת הרא"ש נתקשה בזה והניח בצ"ע עיין כנה"ג דף ע"ו ע"א:
סעיף ב׳
אמו אסורה לו מן התורה אבל אם אמו אינה אסורה לו אלא מדרבנן וזו אין לה הפסק אפילו אם אם אם אמו עד מעלה מעלה אסורה:
סעיף ג׳
אם אבי אמו אסורה לו מדרבנן היא בלבד:
סעיף ד׳
אם אביו אסורה לו מדרבנן וזו אין לה הפסק אפילו אם אם אם אביו עד למעלה אסורה:
סעיף ה׳
אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן היא בלבד אשת אביו אסורה לו מן התורה בין שהיא אשתו מן הנשואין בין מן האירוסין בין בחיי אביו בין כשמת אביו או גירשה (אבל אמה מותרת לו) אבל אם אנס אביו אשה מותרת לו:
סעיף ו׳
אשת אבי אביו אסורה לו מדרבנן וזו אין לה הפסק שאשת יעקב אבינו אסורה על אחד ממנו:
סעיף ז׳
אשת אבי אמו אסורה לו מדרבנן היא בלבד (וי"א דאשת אבי אם אביו אסורה לו) (ת"ה סימן רט"ו):
סעיף ח׳
אשת אחי אביו מן האב אסורה לו מן התורה אבל אשת אחי אביו מן האם אינה אסורה אלא מדרבנן:
סעיף ט׳
אשת אחי אמו בין מן האם בין מן האב אינן אסורות אלא מדרבנן:
סעיף י׳
אחותו אסורה לו מן התורה בין אחותו מאביו או מאמו בין אחותו מהנישואין או מהזנות אפילו בא אביו על הערוה והוליד ממנה בת אחותו היא וחייב עליה חוץ מאחותו מן השפחה או מהנכרית: הגה ונ"ל דלכתחלה אסור לבא עליה דיש מסתפקים לומר דדוקא מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר הנכרית אבל מדרבנן הוי זרעו לכן יש להחמיר לכתחלה: וי"א דה"מ לשפחה דעלמא אבל אם בא אביו על שפחתו והוליד ממנה בת אחותו היא (ואפי' אמר שכוון לשם זנות אינו נאמן): (א"ז)
סעיף י״א
מותר אדם בבת אשת אביו שיש לה מאיש אחר אפילו חורגה (פי' בת אשת אב) הגדלה בבית בין האחין מותרת להם ולא חיישינן למראית העין שנראית כאחותם:
סעיף י״ב
בתו ובת בתו ובת בנו אסורות לו מן התורה אבל בת בת בנו ובת בת בתו ובת בן בנו ובת בן בתו אסורות מדרבנן ואין להם הפסק וכן אומר בירושלמי שאברהם אסור בכל נשי ישראל ושרה אסורה בכל אנשי ישראל ולהרמב"ם יש להם הפסק:
סעיף י״ג
בת אשתו ובת בתה ובת בנה אסורות לו מן התורה ודוקא בת אשתו אבל בת (ב)אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה (ואפי' בחייה אם כנס לא יוציא) (נ"י ריש פ' נושאין על האנוסה):
באר היטב (2)
(ב) אבל בת אנוסתו. ה"ה בת פלגשו מותרת לו אחר מיתתו ב"ש:
(ו) שניה. ר"ל דמותר ליקח בתה. כתב ב"ח ודרישה דוק' אחר מיתת השניה מותר ליקח בתה ולא בחייה כמ"ש סעיף י"ג. וט"ז חולק עליהם דלא דמי להתם. וב"ש הסכים עם הדרישה וב"ח:
סעיף י״ד
בת בת בת אשתו ובת בן בן אשתו אסורות מדרבנן ואין להם הפסק ולהרמב"ם יש להם הפסק:
סעיף ט״ו
אם אשתו ואמה ואם אבי אשתו אסורות מן התורה אבל אם אם אם אשתו ואם אם אבי אשתו ואם אבי אבי אשתו ואם אם (אם) אבי אשתו אסורות לו מדרבנן ואין להם הפסק ולהרמב"ם יש להם הפסק:
סעיף ט״ז
אחות אביו ואחות אמו אסורות לו מן התורה בין שאחיה היא מן האב בין שהיא מן האם:
סעיף י״ז
מותר אדם בבת אחי אביו ובבת אחי אמו ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו:
סעיף י״ח
אשת אחי אביו מן האב אסורה מן התורה אבל אשת אחי אביו מן האם ואשת אחי אמו בין מן האם ובין מן האב אינן אסורות אלא מדרבנן ומכאן ואילך כגון אשת אחי אבי אביו מן האם (ואשת אחי אם אמו בין מן האב בין מן האם) מותרות ואשת אחי אבי אביו מן האב ואחות אבי האב בין מן האם בין מן האב ואחות אם האם מותרת ויש מי שאוסר באלו:
סעיף י״ט
אשת בנו אסורה לו מן התורה ואשת בן בנו אסורה מדרבנן ואין לה הפסק עד שתהיה אשת אחד ממנו אסורה על יעקב אבינו:
סעיף כ׳
אשת בן בתו אסורה מדרבנן ויש לה הפסק:
סעיף כ״א
אשת בן אשתו מותרת לו ובן אשתו מותר באשתו:
סעיף כ״ב
אשת אחיו בין מן האב בין מן האם בין מן הנשואין בין מן הזנות אסורה מן התורה:
סעיף כ״ג
שני חורגין הגדלים יחד בבית מותר כל א' באשת חבירו ולא חיישינן למראית העין לומר שנראה כאשת אחיו:
סעיף כ״ד
מותר אדם באשת חמיו וחמיו מותר באשתו ויש מי (ג)שאוסר:
באר היטב (1)
(ג) ויש מי שאוסר. ואם כבר נשא אשת חמיו כתב בתשובת צמח צדק סי' מ' אם נשא ע"פ בעלי הוראה מפורסמים לא תצא. וב"ש חולק עליו ע"ש וכ"כ בה"י ועיין בי"ד סי' קנ"ד לענין יהרג ואל יעבור נשמע שם על שניה יעבור ואל יהרג וכ"כ ש"ך. ואם נשא שני' ע"פ אונס ועבר האונס צריך לגרש אותה. ועיין ב"ש שכתב מה שכתב רש"י לא ילחצנה במלחמה שלא יבא עליה במלחמה לאו כוונתו דביאה הראשונה אסורה עד אחר הנשואין אלא כוונתו דלא יבא עליה במלחמה עד שמביאה לביתו ואז מותרת לו מיד קודם הנשואין ובזה מיושב כמה קושיות של תוס' עכ"ל. אישתמיטתא להב"ש דברי המזרחי בפרשת כי תצא שרוצה בתחילה ג"כ לומר כן ואח"כ דחה סברה זו והוכיח שעל כרחו לומר שרש"י ז"ל סובר שהביאה ראשונה ג"כ אחר כל המעשים הללו ע"ש:
סעיף כ״ה
מותר אדם באשת בן אחיו ובאשת בן אחותו (ומותר בבת אחיו ואחותו ומצוה לישא אותה כדלעיל סי' ב'):
סעיף כ״ו
אחות אשתו (ד)אסורה לו מן התורה כל זמן שאשתו קיימת לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפי' גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה (וכל המגרש אפי' מחמת קול בעלמא נאסר בקרובותיה) (ב"י בשם הרשב"א סימן י"ג):
באר היטב (1)
(ד) אחות אשתו אסורה. ואם קידש על תנאי ולא נתקיים התנאי הוי כאלו לא קידש ומותרת בקרוביו ב"ש. כתב הב"י הבא על א"א והיא אחות אשתו ומתה אשתו אח"כ. וגם אח"כ מת בעל האשה אם אסורה לו מטעם דנאסרה לבעלה כיון דבלא"ה היתה אסורה לו תמצא בכתבי מהר"ר איסרלן סי' כ"ט. וכתב ד"מ הנדפס מצדו שם דאסורה דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אע"ג דבשעה שהיה בועלה היתה בלא"ה אסורה לו משום אחות אשתו ע"כ. וכ"כ כנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב וכן יש לדקדק מדברי התוס' פרק האשה רבה ד"ה אשת גיסו אסורה דקנסינן ליה קנסא וכו' ע"ש לפ"ז יש לומר דזהו פירש הרמ"א סי' י"א דכתב וה"ה אם נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו וק"ל. וכנה"ג העתיק עוד תשובת הרדב"ז ח"ב שכתב שה"ה לחייבי לאוין כגון אשה גרושה שנשאת ובא עליה כהן בעודה א"א ואח"כ מת בעלה אסורה לו עכ"ל. לא הבנתי דבריו דהא גרושה לעולם אסור לכהן:
סעיף כ״ז
קידש אשה והלכה למדינה אחרת (ה)ובאו עדים והעידו שמתה ונשא את אחותה ואחר כך נודע שלא מתה אסור בשתיהן וצריכות שתיהן גט ממנו וכל הדרכים השנויים בפרק האשה רבה ובפ' הזורק נוהגין בהם ואם מתה אחת מהן מותר בחבירתה אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתה ונשא אחותה ואח"כ נודע שלא מתה אין אחותה צריכה ממנו גט ואשתו מותרת לו ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו ואם מתה ראשונה מותר בשנייה וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר ונמצאו ערוה אינן צריכות גט שאין קידושין תופסין בעריות (וכן כל זנות שמזנה עם הקרובות הנאסרות עליו מחמת אשתו אין אוסרין אשתו עליו) ומותר בקרובות שנייה (טור) ומיהו אם הקרובה רגילה לבא אצלו ע"י אשתו כופין אותו (ז)לגרש אשתו (הגהות אלפסי שם) ומפני מה הצריכו אחות ארוסתו גט שמא יאמרו תנאי היה באירוסין וכדת נשא אחותה והואיל ויצאה אחותה בגט אחותה שהיא ארוסתו הראשונה אסורה כדי שלא יאמרו נשא אחות גרושתו אבל כשהלכה אשתו הנשואה אין לחוש לכך שיאמרו תנאי היה לו בנישואין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הילכך כ"ע ידעי דנשואי שנייה אינם כלום:
באר היטב (2)
(ה) ובאו עדים. דוק' עדים אבל ע"א אינו נאמן שמתה אשתו שישא אחותה ב"ש. גם אינו נאמן ע"א שמעיד שאשתו מת ורוצה לישא אשה אחרת משום חר"ג עיין ב"ש:
(ז) לגרש אשתו. ב"ש חולק וכ"כ ט"ז דאין כופין אותו לגרש ע"ש:
סעיף כ״ח
הלכה אשתו ובעל אחות אשתו למדינה אחרת ובאו ואמרו לו מתה אשתך ובעל אחותה ונשא אחות אשתו ואח"כ באו אשתו וגיסו אחות אשתו צריכה ממנו גט לא שנא נשאת לו על פי ב' עדים או על פי עד א' ואסורה לגיסו ואשתו אסורה עליו לא שנא היתה נשואה לו או ארוסתו: הגה ואם בא בזנות על אחות אשתו ומתה אשתו וגיסו אח"כ י"א דאסור לישא אח"כ אחות אשתו דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אע"פ שהיתה אסורה עליו בלאו הכי (פסקי מהרא"י סימן כ"ח) (וע"ל סימן קע"ח):
סעיף כ״ט
אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד הראשון ממזר האחרון אינו ממזר:
סעיף ל׳
מי שהיה לו פלגש ולא הועד שקדשה מותרת בקרוביו אבל אם יש עדים שאמרה האשה קדשני בפני ב' עדים נאסרה לקרוביו אבל אם אמרה קדשני סתם ולא אמרה בפני שני בני עדים אין בדבורה כלום:
סעיף ל״א
המקדש אשה ונתבטלו הקידושין מפני שהיו על תנאי ולא נתקיים התנאי או שקידש בתו שלא מדעתה ונמצאת בוגרת מותר בקרובותיה (ודוקא אם נתבטלו הקידושין בלא גט אבל אם נתן גט אסור בכל קרובותיה כמו שנתברר):
נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.