סימן קכ״א – צריך להיות בדעתו מכתיבה עד נתינה
סעיף א׳
צריך שיהיה בדעתו בשעה שמצוה לכתבו לפיכך אם אחזו רוח (א)רעה בשעה שמצוה לכתבו אין כותבין אותו אפילו לכשיבריא וכן השיכור שהגיע לשכרותו של לוט ואמר כתבו אין כותבין ואם לא הגיע הרי (ב)זה ספק:
באר היטב (2)
(א) רעה וכו'. ולא מהני בדיקה ואם כתבו לכ"ע הגט בטל ב"ש:
(ב) ספק. ר"ל שאין ברור לנו שהגיע. הרי זה ספק ומזה יש סמך דיש למנוע להם דאל ישתו ביום הגט דברים המשכרים. ואם בעת שצוה לכתוב לא היה שיכור ואח"כ נעשה שיכור מותר לכתוב הגט בעת שכרותו. ב"ש. ובספר תומת ישרים סי' ג' כ' דיש חכמים שנוהגים להתענות ביום שנותנין גט עיין כנה"ג דף קמ"ב ע"א:
סעיף ב׳
היה בריא בשעה שצוה לכתבו ואח"כ אחזו החולי אין כותבים אותו בעודו בחליו ואם כתבוהו ונתנוהו קודם שיבריא אם הוא חולי דסמי' בידן ה"ז פסול ואם לאו אינו גט: הגה אבל לאחר שנתרפא כותבין ונותנין אפילו מיחה בחליו שלא ליתנו (טור):
סעיף ג׳
מי שהוא עתים (ג)חלים (פי' בריא מן ותחלימני והחייני) עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו ואם גירש באותה שעה גטו גט ואפילו חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי (וע"ל סי' קי"ט סעיף ו'):
באר היטב (1)
(ג) חלים. היינו כשידוע הזמן כשהוא חלים אז דינו כפקח עיין ח"מ:
סעיף ד׳
שכיב מרע שמצוה לכתוב גט צריך לדקדק בו שיהא שפוי בשעת כתיבה ובשעת (ד)נתינה: הגה וא"צ בדיקה כמו נשתתק אלא בודקין אותו קצת לראות אם דעתו מיושבת עליו (ב"י):
באר היטב (1)
(ד) נתינה. (וכ"כ) [וכ"ש] בעת שצוה לכתוב. אבל אם נשתטה בין הכתיבה להנתינה וחזר ונשתפה או אחר שכתב קצת הגט נשתטה ולא כ' יותר עד שחזר ונשתפה כ' ב"י דאין קפיד'. מיהו בתוספת ובד"מ משמע דיש קפיד'. וטוב לחוש לכתחלה ומיהו בדיעבד יש להקל. ואם לא בדקו הש"מ המדבר בעת הכתיבה והנתינה כ' הב"י דכשר. ואפי' לא בדקו בעת שצוה לכתוב נמי כשר בדיעבד. ואם נשתתק בחליו. צריך בדיקה ובדיעבד כשר היכא דלא אפשר ב"י עיין ב"ש שמסיק דאין להקל:
סעיף ה׳
מי שנשתתק ושאלוהו אם רוצה שיכתבו גט לאשתו והרכין (ה)בראשו לומר הן בודקין אותו בדברים אחרים בסירוגין חד הן (ו)ותרין לאו חד לאו ותרין הן אם הרכין בראשו על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו: הגה וי"א דבודקין אותו ע"י (ז)פירות שאינם נמצאים אלא בקיץ ושואלין אותו בימות החורף (טור) אם רוצה שילקטו לו מן האילן או להיפך (כך פי' התוס'):
באר היטב (3)
(ה) בראשו. אע"ג דע"פ כתב אין מגרשין עד שישמעו קולו. מ"מ הרכין עדיף דהוי כקול. ופקח שהרכין לדעת רוב פוסקים מגרשין. אלא לתירוץ א' של הרא"ש אין מגרשין כיון דאפשר לו לדבר ב"ש:
(ו) ותרין לאו. ואם שאלוהו ג"פ הן וג"פ לאו רצופים לא מהני. ובתוס' ובטור מוכח אפילו כששואלים אוחו בסירוגים שואלים לו חד הן ותרי לאו חד הן ותרי לאו כי היכא דלא להוי ג' לאוין רצופים ולא כש"ע שכתב חד הן ותרי לאו חד לאו וכו'. ורש"י פירש בסירוגין היינו בשיהה בין שאלה לשאלה ע"ש ויש לחוש לדבריו עיין ב"ש:
(ז) פירות. משמע דצריך אלו ששה בדיקות ובסירוגין אפילו אם בודק ע"י פירות ב"ש עיין ב"ח:
סעיף ו׳
ודוקא כשנשתתק (ח)או אילם השומע ואינו מדבר סומכין על רמיזתו להוציא אבל חרש שאינו שומע ואינו (ט)מדבר אינו מוציא את אשתו ברמיזה אם נשאה כשהיה פקח או שנפלה לו יבמה מאחיו פקח אבל אם נשא אשה כשהוא חרש אפי' היא פקחת (י)מוציא ברמיזה (ועיין בח"ה סי' רל"ה סעיף י"ט):
באר היטב (3)
(ח) או אילם ר"ל מתחלת ברייתו כך: .
(ט) מדבר. ה"ה כתיבת ידו נמי לא מהני ח"מ. בתשובת הרא"ש סוף כלל פ"ה כתב דחרש ששומע כשמדברים עמו בקול רם אינו חרש אלא שכבדו אזניו משמוע והרי הוא כמו שאינו מדבר ע"ש:
(י) ברמיזה. משמע דא"צ בדיקה דכשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה. אבל קצת פוסקים כתבו דבודקים אותו לכן אין להקל בזה. וההיא רמיזה היינו בראשו ובידיו אבל קפיצה בפיו לא מהני. וכתיבת ידו להרמב"ם מהני אבל לשאר פוסקים לא מהני כת"י. ורמיזה שעושה בגופו עדיף. מיהו אם כנס ע"י כתיבה יש לומר כשם שכנס ע"י כתיבה כך הוא מגרש. וכן אם כנס ע"י קפיצה מגרש ע"י קפיצה. וחרש המגרש כותבין גט כשאר נוסח הגט ונותנים כתב להאשה שגירש אותה ע"י הב"ד כדין ע"י רמיזה. והנוסחא עיין ברי"ו בתשובת צמח צדק סי' ס"ח. ואפילו אם היה מקדש בעצמו מהני הגט מה שהסופר כותב ע"י רמיזתו ועיין תשובת צמח צדק סי' ע"ז איך יתנהג כשהחרש מקדש. ועי' ב"ש:
סעיף ז׳
גוסס (פי' תרגום על צד תאמנה על גססיהן כלו' על חזה שלהן וענין גוסס הוא שהקרוב למיתה מעלה ליחה בגרונו מפני צרות החזה) הרי הוא כחי ויכול לגרש: הגה וי"א דוקא גוסס שמדבר אבל אינו מדבר (יא)לא (סמ"ג וסמ"ק והמרדכי) ויש להחמיר:
באר היטב (1)
(יא) לא. ובנשחט בו שנים וכו' דבסעיף שאח"ז חשיב יותר חי עיין באחרונים:
סעיף ח׳
שחטו בו שנים או רוב שנים וכן אם היה מגוייד או צלוב והחיה אוכלת בו ורמז ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין כל עוד שנשמתו בו וה"ה לנפל מן הגג (מיהו) (צריך בדיקה (יב)ג"פ כשנשתתק) (כ"כ הר"ן):
באר היטב (1)
(יב) ג"פ. כתב ב"ח אנו אין אנו בקיאין בבדיקות הללו. וחה"מ כתב עליו דלא משמע כן מדברי הרמ"א ע"כ צריך להתיישב בדבר. מיהו נראה חולי המדבר מודה הב"ח דהא א"צ בדיקה ממש. וכן בנשחט דהא לרוב פוסקים א"צ בדיקה כלל ב"ש:
נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.