סימן ק״ב – דין גביית חוב וכתובת אלמנה
סעיף א׳
מי שמת ואלמנתו (או גרושתו) (מרדכי פ' הכותב) באה לגבות כתובתה ועליו (א)ב"ח אם זמן של אחד מהם מוקדם ולא הניח אלא קרקע כדי לפרוע לא' מהם מי שזמנו קודם (ב)יגבה והא' ידחה בין אלמנה בין בעל חוב ואפי' תפס המאוחר מוציאין מידו: הגה היתה הכתובה מוקדמת אינה יכולה לומר לא אגבה כתובתי עכשיו רק אהיה ניזונית בבית בעלי ואח"כ אגבה כתובתי אלא נותנים לה כתובתה והמותר לבעל חוב (וע' בח"ה סי' צ"ז):
באר היטב (2)
(א) ב"ח וכו'. היה חייב המס נפרעין מנכסיו המס תחלה ואח"כ תגבה היא כתובתה כנה"ג בשם משא מלך ח"ד משפט ז'. באה לגבות ממקומות בה"כ וגבאי צדקה מעכב בעבור שבעלה חייב לצדקה הדין עמה משאת בנימין סי' ק"ב וכ"כ ב"ש בסימן ק' ס"ק ג':
(ב) יגבה. כתב בעל פנים חדשות בשם שארית יוסף סימן ל"ז הכותב לבתו שטר חצי זכר וקודם מותו עשה כתובה גדולה לאשתו וחתניו טוענים ששטר שלהם קודם ליטול. ישלמו בראש הכתובה ואח"כ יטלו בחצי זכר. בתשובת רמ"א סימן ק"ט העלה אעפ"י שמי שזמנו קודם קודם לגבות. אם הב"ח גבה ע"י ערכאות של עכו"ם ולא היתה האשה יכולה למחות ולטרוף מן הב"ח. אם מכר הב"ח הקרקע לישראל אחר אין טורפת מהם ע"ש:
סעיף ב׳
לא הניח אלא מטלטלים שאין בהם קדימה כגון דלא אקני לה מטלטלי (ג)אגב מקרקעי ינתנו לבעל חוב אפי' הוא מאוחר ותדחה האשה מלגבות עיקר (ד)ותוספת ומיהו אם תפסה אפי' שלא בב"ד אין מוציאין מידה: הגה וי"א דאפי' תפסה מוציאין (ה)מידה (מרדכי בשם מוהר"מ פ' הכותב) וכן הורו האחרונים (מהרי"ל ומהרי"ו) ואין חילוק בזה בין מלוה בשטר או מלוה על פה הידועה (מהרי"ו סי' ל') אבל אם אינה ידועה יכולה לומר דילמא אינו חייב לך ולכ"ע אם תפסה פקדון של אחרים שהיה ביד (ו)בעלה צריכה להחזיר (מהרא"י בפסקיו סי' ר"ס) י"א דאין כותבין אגב בכתובה וכן נוהגין מיהו אפילו כתב בזמן הזה אין לחוש וכמו שנתבאר לעיל סי' ק':
באר היטב (4)
(ג) אג"ק. עיין בחה"מ סי' קי"ג. מלוה ע"פ מוקדמת. וכתובה מאוחרת שכתב בה מטלטלי אג"ק. יש מחלוקת בין הרשד"ם והרש"ך. שהרשד"ם חח"מ סימן ר"י כתב דאם תפס הבע"ח שבע"פ מעצמו זכה. והרש"ך ח"א סי' ל"ה כתב דמוצי' מידו ונותנין לאלמנה עיין כנה"ג חח"מ סי' ק"ד. ובש"ך שם:
(ד) ותוספת. אבל לא הנדוני' כי בנדוני' דינה כבע"ח. ותוס' שליש הנהוג בינינו. כתב הב"ש אע"ג דכתבתי כמה פעמים דדינו כנדוניא כאן י"ל בתוס' שליש דינו ככתובה ע"ש. וז"ל הרדב"ז ח"א סי' ע"א. נ"מ שלה נוטלת וכן נצ"ב דהיינו נכסי נדוניא אם הם בעין או תמורתם שיש עדים או ראיה שאלו באו מכח אותם הנכסים שהיו מנדונייתה נוטלתן ואין לבע"ח בהם כלום ואם אכלן הבעל או שנאבדו כיון שהוא חייב באחריותן הרי הוא בהם כשאר בע"ח וחולקין. ומנה ומאתיים ותוספת בע"ח קודם ע"ש. ועיין בח"מ סי' צ"ז סעיף כ"ו. והרח"ש בתשוב' סי' נ"ד כתב דתוס' דידן דינו כנדוניא אפי' כאן. חפץ הקנויה ממעשה ידיה וכן פירות נ"מ שלה שהם בעין נוטלתן האשה וישומו לה לנדוניי' ולא תועיל קדימה או תפיסה לבע"ח הר"ם מטראני ח"ג סימן קפ"ד. החשבון מהנדוני' שחוזר ליורשי האשה כשמתה בלי זרע של קיימא לפי התקנה או המנהג או התנאי דינו כנדוני' הרא"ש. מי שמת והיה חייב שכירות למשכיר ונמצאו מטלטלין בתוך הבית. המשכיר קודם לאלמנה אף אם כתב בכתובה מטלטלי אג"ק וזמן הכתובה קודם לשכירות המשכיר רשד"ם חא"ה סימן קפ"ג:
(ה) מידה. היינו כשלא תפסה בב"ד אבל אם תפסה ברשות ב"ד י"ל דמהני ב"ש ח"מ ע"ש שלא החליטו הדבר הזה. וכנה"ג דף קכ"א ע"א אלא דאם תפסה מטלטלין לא מפקינן מינה מפני שיכולה לומר קים לי כהרא"ש ע"ש ועיין מהרי"ט בתשובה חח"מ סימן ח':
(ו) בעלה. או אפילו הלואה והיא נושאת ונותנת בבית ובאה מעות לידה מוציאין מידה אפי' אם היא מוקדם ויש קרקע חייבת לשלם דאל"כ נעלת דלת כו'. מהר"י ווייל סי' רמ"ד ע"ש ועיין בח"מ ס"ס צ"ו ס"ק ט' מש"ש הש"ך:
סעיף ג׳
אם זמן שניהם שוין או שנשא ולוה ואח"כ קנה או שלוה ונשא ואח"כ קנה שחל שעבודם כאחד בשעה שקנה בין שהניח מקרקעי או מטלטלי ינתנו לבעל חוב ותדחה האשה מגביית עיקר ותוספת ואם קדמה האשה ותפסה קרקע אם קדמה וגבתה בב"ד כגון שהגבוה ב"ד קודם שידעו שהיה שם בעל חוב אין מוציאין מידה אבל אם גבתה מעצמה אפי' ע"י שומא מפקינן מינה ואם קדמה ותפסה מטלטלין אפי' שלא בב"ד לא מפקינן מינה: הגה אלמנה שבאת לגבות כתבתה והיתומים טוענין שתתן ערבות שאם ימצאו אח"כ בעלי חוב המוקדמים שתחזיר מה שגבתה אין שומעין להם וגובאת כך בלא ערבות (ריב"ש סי' רצ"ט):
סעיף ד׳
אם יש כדי לפרוע לשניהם בקרקע ומעות אם זמנם שוה נותנים לבעל חוב מעות ולאשה קרקע (אפי' יש לה נדוניא עם הכתובה כך משמע מפירש"י והב"י) ואם קדמה לגבות מעות יש מי שאומר שמוציאי' (ז)מידה ונותנים לבעל חוב (מיהו אם הבעל חוב חפץ בקרקע נותנים לו הקרקע) (טור) ואם אין זמנם שוה המוקדם נותנים לו (ח)המעות ואם קדם המאוחר ותפס המעות יש מי שאומר שמוציאין מידו:
באר היטב (2)
(ז) מידה. ובש"ג פוסק דאין מוציאין מידה:
(ח) המעות. האחרונים תמהו דהא במטלטלין ומעות לא שייך מוקדם ומאוחר עיין ח"מ ב"ש:
סעיף ה׳
היו כתובים בכתובה נכסי צ"ב וטענה שאבדו או שלקחם הבעל הרי היא בנכסי צאן ברזל כשאר בעלי חובות ונשבעת שלא לקחה אותם ולא נתנה ולא מחלה וחולקה עם בעלי חובות: הגה אם בעל חוב גובה מנדוניית האשה שהיא בעין (עיין בח"ה סי' צ"ז (ט)סעיף כ"ז):
באר היטב (1)
(ט) סעיף כ"ו. דשם נתבאר דאם הנדוני' עדיין בעין ברשותה ולא הכניסה לו אין בע"ח גובה ממנו ע"ש. אלמנה שנתערבה בעד חוב בעלה אינה יכולה לגבות מנדוניית' או מתכשיטיה קודם הב"ח אם אין שם נכסים יותר מכדי החוב. וכן אם משכנ' התכשיטים והנדוני' בחוב בעלה והב"ח אינו מוצי' לגבות כ"א מנדונייתה ותכשיטיה אין האשה יכולה להוציאם מידו הרא"ם ח"א סי' פ"א. אין האשה גובה כתובתה ונדונייתה מנכסי השותפות כל עוד שהם חייבים חובות אחרים מחמת השותפות עיין מהר"ם מטראני ח"א סי' קמ"ט כמה דרכים מחולפים לחלוק הבע"ח עם האלמנה. ראובן שנתחייב לזון לשמעון עד סך שנים. ובין הזמן הזה מת ראובן ותובע שמעון דמי מזונות עד הזמן הקצוב ואלמנתו אינה רוצה ליתן אלא לגבות כתובתה מנכסי בעלה הדין עם האלמנה. וה"ה אם מת שמעון אין יורשיו מוציאין מהאלמנה רשד"ם חא"ה סי' קל"ז:
סעיף ו׳
הערב לאשה בעיקר כתובה (י)או בתוספת אינו מתחייב אפי' (יא)בקנין וה"מ באשה דעלמא אבל לכלתו מתחייב בקנין ואם היה קבלן שאמר לה הנשאי לזה ואני נותן לך משתעבד אפילו בלא קנין אפילו לאשה דעלמא: הגה וי"א דכל ערב משתעבד בקנין (טור בשם הראב"ד) ולכלתו אפי' בלא קנין (כן כתב הטור לדעת הראב"ד) י"א דערב לחתן בעד (יב)הנדוניא הוי כערב לאשה בעד הכתובה (מרדכי פ' גט פשוט והגהות דגיטין) ויש חולקין ואומרים דערב דנדוניא חייב כשאר ערב (הר"א ממיץ ובעל התרומה) מיהו כל זמן שלא נשאה יכול (יג)לחזור בו (וכן כתוב הב"י בח"ה סי' קכ"ט):
באר היטב (4)
(י) בתוס'. דוקא כתובה ותוס' דלאו מידי חסרה ומצוה קעביד אבל לערב לאשה בעד הנדוני' שהיא נותנת לחתן אז הוי כערב דעלמ' והא חסרה ממון:
(יא) בקנין. עיין הר"ם מטראני ח"א סי' של"ט ובמהר"ם גלאנטי סי' ל"ט וכנה"ג בח"מ סי' קכ"ט:
(יב) הנדוני'. דלא חסר ליה כלום. מש"ה ס"ל דשוה לכתובה. והחולקים ס"ל הואיל והיא מתחייב בהרבה דברים שבעל חייב לאשתו חסר ליה. וכתב בד"מ עכ"פ לא גרע מערב בכתובה כל שנשתעבד בערב בכתובה נשתעבד כאן ח"מ ב"ש:
(יג) בו. עיין סמ"ע סי' קכ"ט ס"ק י"ב שכתב ערבות דידן הן ערבות בעד הקנס וא"י לחזור משום בושת ולא ערבי' בשביל הנדוניא עכ"ל כלומר אף שכותבין עתה ע"ק בעד הנדוני' וקבלן משתעבד לנדוני' מ"מ היה יוכל לומר קודם החתונה אני חוזר בי ואל תנשאו זה לזה. מש"ה צ"ל הטעם משום הבושה א"י לחזור. ומה שמרגל' בפומא דאנשי כל שמעמיד לו הכלה הוא פטור מן הערבות הוא טעות בידם דסוף סוף הוא מבייש. וכשם שהקנס חל על אבי הכלה כשאינו נותן לו הנדן ה"ה חל על הערב ח"מ ב"ש ועיין סמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ב':
סעיף ז׳
הערב לאשה בכתובתה בענין שהוא חייב וגירשה בעלה ואין לבעל נכסים לפרעה לא תפרע מן הערב עד שידירנה בעלה הנאה על דעת (יד)רבים כדי שלא יעשו קנוניא עליו ואסור לאדם להשיאו עצה שיגרשנה כדי שתגבה הכתוב' מהערב ואח"כ יחזירנה דשמא לא ידירנה הנאה מיהו אם האב ערב לכלתו בעד בנו והבן ת"ח והשעה דחוקה לו ואין האב מהנהו מנכסיו מותר להשיאו עצה זו: הגה הערב לאשה בנדונייתה וכתב בשטר כל זמן שיתבעהו שניהם שחייב לשלם להם ומת הבעל אפ"ה אשתו גובאת מה שכתב לה (ריב"ש סימן תפ"א):
באר היטב (1)
(יד) רבים. עיין ב"ש. וע"ל ס"ס צ"ו ס"ק צ"ו ס"ק כ"ה מה שתרצתי שם על קושית הב"י ובעל המחבר מ"א. והב"ש רוצה לתרץ ע"פ סברת תוס' שם דתירצו דא"צ לפרט על מה ובשביל מה נדר ע"ש. ואישתמיטתיה ליה מה שפסק המחבר ב"י בש"ע י"ד סי' רכ"ח סעיף י"ד שפסק שם צריך שיפרט להם הנדר והסיבה שבשבילה נדר ואם לא פרט אין התרתן התרה ע"ש בש"ך וט"ז:
סעיף ח׳
וכן אם הקדיש כל נכסיו (טו)ומגרשה לא תגבה כתובתה עד שידירנה הנאה:
באר היטב (1)
(טו) ומגרשה וכו'. ש"ך בח"מ ס' רנ"ה האריך והעל' דמה שנמשך בש"ע א"ע ס"ס ק"ב אחר דברי הטור והרמב"ם ליתא דקי"ל כמ"ד דא"צ שידירנה ע"ש ועיין בתוס' י"ט בערכין ר"פ שום היתומים. ועיין בתשו' רבינו בצלאל סי' ט"ו:
סעיף ט׳
אבל מן הלקוחות גובה אפי' בלא הדירה ואם ירצה להחזירה אח"כ יחזירנה:
נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.